מחקר פרה-קליני שנערך על ידי חוקרי Weill Cornell Medicine מראה כי גרסה גנטית אנושית ספציפית של קולטן הממריץ שחרור אינסולין עשויה לעזור לאנשים להיות עמידים יותר להשמנת יתר. החוקרים גילו כי וריאנט זה מתנהג אחרת בתא, מה שעשוי לתרום לחילוף חומרים יעיל יותר.
המחקר, שפורסם באינטרנט ב״מטבוליזם מולקולרי״, מספק תובנה חדשה כיצד שינויים גנטיים משפיעים על הרגישות של הפרט לעלייה במשקל. החוקרים פיתחו עכברים עם גרסה גנטית אנושית של קולטן בשם ״פוליפפטיד אינסולינוטרופי תלוי גלוקוז״ (או ״GIP״ בקיצור״) הקשור למדד מסת גוף (BMI) נמוך יותר. הם מצאו שהעכברים היו טובים יותר בעיבוד סוכר ונשארו רזים יותר מעכברים עם גרסה שונה ונפוצה יותר של הקולטן. התגלית עשויה להצביע על אסטרטגיות פוטנציאליות חדשות לטיפול בהשמנת יתר, המשפיעה על יותר מ-100 מיליון מבוגרים בארצות הברית על פי המרכז לבקרת מחלות ומניעתן.
"העבודה שלנו מדגימה כיצד מחקר מדעי בסיסי יכול להניב תובנות חשובות על ביולוגיה מורכבת", אמר המחבר הבכיר של המחקר, ד"ר טימותי מקגרו, פרופסור לביוכימיה במחלקה לניתוחי לב-חזה ב-Weill Cornell Medicine. "קולטני GIP אלה והתנהגותם ברמה התאית משפיעים עמוקות על חילוף החומרים ועל ויסות המשקל".
וריאנטים גנטיים הם הבדלים ברצף הדנ"א המתרחשים באופן טבעי בין פרטים באוכלוסייה נתונה. מחקרי אסוציאציה כלל-גנומית, המשתמשים בסטטיסטיקה כדי לקשר בזהירות וריאנטים גנטיים לתכונות מסוימות, מראים כי לכ-20% מהאנשים ממוצא אירופי יש עותק אחד של קולטן GIP עם וריאנט הגן Q354 ולכ-5% יש שני עותקים של הווריאנט. "מחקרים מצביעים על כך שאנשים עם לפחות עותק אחד של קולטן GIP מסוג זה הם בעלי חילוף חומרים שמפחית את הסיכון שלהם לפתח השמנת יתר", אמרה המחברת הראשית של המחקר, ד"ר לוסי ימין.
