פעילות גופנית לא מספקת היא גורם סיכון ידוע למחלות לב וכלי דם (CVD). כיום, ארגוני הבריאות ממליצים על קיום למעלה מ-150 דקות של פעילות גופנית בשבוע על מנת לשמור על בריאות הלב. עם זאת, מספר מומחים טוענים שיש גורמים נוספים פרט לפעילות הגופנית אשר הינם בעלי חשיבות רבה לצורך שמירה על הלב. בפרט, מתייחסים המומחים לדפוסי הישיבה במהלך היום, אשר ידועים כבעלי קשר ישיר לסיכון גבוה לחלות במחלות לב.
במחקר חדש שפורסם בכתב העת JACC, ניסו החוקרים לכמת את משך הישיבה שיראה את הסיכון הגבוה ביותר לחלות במחלות לב וכלי דם. הם רצו לבחון כיצד ישיבה ממושכת ופעילות גופנית משפיעים יחד על הסיכוי לפתח פרפור פרוזדורים, אי ספיקת לב, אוטם בשריר הלב ותמותה קרדיווסקולרית.
במחקר השתתפו 89,530 אנשים בגילאי 60. החוקרים עקבו אחר המשתתפים במחקר במשך 8 שנים. בתקופה זו, כ-10% מהמשתתפים פיתחו פתולוגיה לבבית. למעשה, החוקרים גילו שרק כשזמן הישיבה עלה על 10.6 שעות נצפתה עליה בסיכון לאי ספיקת לב או תמותה קרדיווסקולרית. עבור פרפור פרוזדורים והתקפי לב, הסיכון ללקות בהם עלה ככל שמשך הישיבה גדל.
בנוסף, החוקרים גילו כי משתתפים שביצעו 150 דקות של פעילות גופנית עדיין סבלו מסיכוי גבוה לפתח אי ספיקת לב או תמותה קרדיווסקולרית במידה שישבו מעל 10.6 שעות ביום.
"הנחיות עתידיות ומאמצי בריאות הציבור צריכים להדגיש את החשיבות של צמצום בזמן הישיבה", אמר ד"ר שאן חורשיד שהוביל את המחקר. "הימנעות מיותר מ-10.6 שעות ביום עשויה להיות יעד ריאלי לשמירה על בריאות הלב."
יש כשל בסיסי במחקרים מהסוג הזה והם רבים. הבעיה הינה שאילו הם לא היו קושרים את התוצאות לזמן הישיבה הם היו מקבלים את אותו מספר אנשים עם כשל לבבי . כלומר אין לזה שום קשר לזמן הישיבה.
היה אפשר לערוך את אותו מחקר , על אותם אנשים בדיוק ובמשך אותו זמן
ולשאול את השאלה מי מהם ראה ביום הראשון של המחקר עורב בבוקר. והם יכולים למצוא שאלה שראו עורב באותו בוקר , סבלו פחות מכשל לבבי ואז הם יאמרו שיש יתרון למי שראה עורב באותו יום מיוחד. ואם התוצאה היתה שאלה שראו עורב באותו בוקר מיוחד סבלו יותר מכשל לבבי , הם היו אומרים שמי שראה עורב בבוקר המיוחד ההוא סבל יותר מכשל לבבי.
בקצור אין שום קשר בין זמן הישיבה לתוצאות, אותן התוצאות היו קורות גם אם הם לא היו מודדים את זמן הישיבה.