מחקר תצפיתי חדש מצביע על כך שמתן תוך ורידי של חומר ההרדמה לידוקאין יכול לעזור להקל על כאבים אצל אנשים המאושפזים עם מיגרנות כרוניות שקשה לטפל בהן. לפי המחקר, אצל כמעט 88% מחולי המיגרנה הכרונית שקיבלו לידוקאין תוך ורידי במהלך האשפוז היתה ירידה בעוצמת הכאב.
לאנשים עם מיגרנות עמידות יש כאבי ראש מתישים מתמשכים שאינם מגיבים לטיפולים רגילים. מחקר שנערך בארה"ב ופורסם לאחרונה בכתב העת Regional Anesthesia & Pain Medicine מדווח כי חולים שאושפזו עם מיגרנות עמידות הציגו הפחתה משמעותית בכאב בעקבות עירוי תוך ורידי של לידוקאין ביחד עם תרופות אחרות.
למרות שהשפעות הטיפול החלו לדעוך כעבור חודש, כ-43% מהמטופלים חוו שיפור מתמשך בעוצמת הכאב חודש לאחר השחרור מהאשפוז. החולים שהשתתפו במחקר סבלו מהצורה החמורה ביותר של מיגרנה עמידה, ואפילו הקלה זמנית כזו בכאבי הראש יכולה לשפר משמעותית את באיכות חייהם.
בין 1.4% ל-2.2% מהאוכלוסייה בעולם סובלים ממיגרנה. מיגרנה היא מצב נוירולוגי הכרוך בכאבי ראש דופקים או פועמים מתישים, המלווה לרוב ברגישות מוגברת לקולות ולאור, בחילות והקאות. מיגרנות יכולות להופיע לסירוגין או על בסיס יומי כרוני. אנשים עם מיגרנות כרוניות חווים כאבי ראש יותר מ-15 פעמים בחודש, עם לפחות 8 ימים של מיגרנות.
חלק מהסובלים ממיגרנות כרוניות לא מגיבים לטיפולים סטנדרטיים. כאבי ראש כאלה מכונים מיגרנות כרוניות עמידות וכשהתסמינים חמורים מאוד, מאשפזים אותם. בבית החולים הם מקבלים עירוי תוך ורידי של תרופות שונות כגון תרופות נוגדות דלקת לא סטרואידיות, קורטיקוסטרואידים ותרופות נוירולפטיות (אנטי-פסיכוטיות). טיפולים אלה מבוססים לרוב על ראיות ממחקרים תצפיתיים ולא על מחקרים קליניים אקראיים מבוקרי פלצבו. הסיבה לכך היא שמיגרנות כרוניות עמידות גורמות לסבל רב וזה לא אתי לערוך ניסויים מבוקרי פלצבו .
אנשים שסובלים מהצורה החמורה ביותר של מיגרנות עמידות גם לא מגיבים לטיפול באשפוז, ולכן יש צורך במחקר נוסף כדי לזהות תרופות יעילות נגד מיגרנות עמידות.
עירוי תוך ורידי של לידוקאין, חומר הרדמה מקומי נפוץ לשיכוך כאבים, מסייע לאנשים עם כאבי ראש כרוניים. למרות שמנגנון הפעולה שלו עדיין לא ידוע, ההשערה היא שלידוקאין משנה מסלולי מוח המעורבים בכאב או מפחית דלקת הקשורה למיגרנות.
במחקר הרטרוספקטיבי זה, החוקרים ניתחו רשומות רפואיות של 609 חולי מיגרנה כרונית עמידה בבית חולים בניו ג'רזי. במהלך האשפוז, כל החולים קיבלו עירוי תוך ורידי מתמשך של לידוקאין יחד עם טיפולים אחרים במיגרנה, כולל מגנזיום, מתילפרדניזולון, קטורולק (NSAID) ותרופות נוירולפטיות.
החוקרים תיעדו את עוצמת הכאב עבור כל מטופל באמצעות סולם דיווח עצמי של 11 נקודות, כאשר 10 נקודות הן הגבוהות ביותר ו-0 זה ללא כאב. המטופלים קיבלו עירוי לידוקאין במשך כ-5-7 ימים, מה שהוביל לירידה בדירוג הכאב הממוצע מ-7 בזמן האשפוז ל-1 בעת השחרור מבית החולים.
כמעט 88% מהמטופלים הציגו ירידה בדירוג הכאב ב-2 נקודות לפחות במהלך תקופת האשפוז. 43% מהאנשים שהגיבו לטיפול הציגו שיפור מתמשך בעוצמת הכאב כחודש לאחר השחרור מבית החולים. הם גם דיווחו על ירידה במספר הימים בהם סבלו מכאב ראש לעומת התקופה שלפני האשפוז.
תופעות הלוואי הקשורות לעירוי לידוקאין היו נסבלות, כאשר תופעות הלוואי השכיחות ביותר כללו בחילות, הקאות, תנודות בקצב הלב והזיות.
מגבלות המחקר הן, בראש ובראשונה, העובדה שהוא אינו ניסוי אקראי ומבוקר המשווה בין עירוי לידוקאין לפלסבו. בנוסף, אין תיעוד של התרופות בהן השתמשו החולים לפני שאושפזו בבית החולים, וחסרים בו נתונים. עם זאת, הוא סולל את הדרך לניסויים מבוקרים אקראיים להערכת היעילות של לידוקאין בהקלה על מיגרנות כרוניות עמידות.
