מיגרנה היא ההפרעה הנוירולוגית השכיחה בעולם והינה בעלת השפעה סוציו-אקונומית אדירה. נכון להיום, אפשרויות הטיפול המניעתי במיגרנה כוללות תרופות שפותחו לטיפול במחלות אחרות, כמו יתר לחץ דם, דיכאון ואפילפסיה. בעשור האחרון, התגלתה חסימת CGRP כמנגנון אפשרי למניעת התקפי מיגרנה והוכח כי CGRP משתחרר במהלך התקפי מיגרנה ואף עשוי למלא תפקיד סיבתי להתקפים.
בסקירה זו, בדקו החוקרים את היתרונות והחסרונות של חסימת CGRP בקרב חולי מיגרנה. נכון לזמן כתיבת המאמר (סוף 2019), פותחו שתי קבוצות שונות של תרופות החוסמות את CGRP: גפנטים ונוגדנים חד שבטיים כנגד CGRP או הקולטן שלו.
מספר ניסויים נערכו לבדיקת היעילות והבטיחות של תרופות אלה ונמצא כי הן (ובמיוחד הנוגדנים החד-שבטיים) יעילות יותר מטיפול פלצבו (תרופת דמה). בנוסף, יעילותן לא נפלה מהיעילות של טיפולים מניעתיים אחרים הנמצאים בשימוש נכון לזמן כתיבת המאמר. מבחינת סבילות, התרופות נסבלו היטב. לפיכך, חסימת CGRP בחולי מיגרנה היא לכאורה יעילה וגם נסבלת היטב.
על אף האמור לעיל, CGRP והקולטן שלו קיימים בשפע הן בכלי הדם והן במערכת העצבים ההיקפית והמרכזית. הם מעורבים במספר תהליכים פיזיולוגיים ולכן חסימת CGRP עלולה להיות מסוכנת בקרב אנשים עם תחלואה נלווית כגון מחלות לב וכלי דם. בנוסף, נכון לזמן כתיבת הסקירה, ההשפעות לטווח הארוך עדיין אינן ידועות. עדויות ממחקרים שבוצעו על בעלי חיים מראות כי חסימת CGRP עשויה לגרום לעצירות, להשפיע על התפקוד היציב של הורמוני יותרת המוח ולפגוע בריפוי פצעים. עם זאת, עד כה לא דווח על השפעות אלה במחקרים בבני אדם.
החוקרים מסכמים כי על סמך המחקרים שבוצעו עד כה, היתרונות של חסימת CGRP בחולי מיגרנה עולים על החסרונות.
