בסיס ראיות המתפתח במהירות, מצביע על כך שחשיפה לזיהום אוויר חיצוני היא גורם סיכון להתפתחות דמנציה, עם עלייה בפרסומים מאז תחילת העשור האחרון. החוקרים ביקשו לסכם ולהעריך באופן ביקורתי את בסיס הראיות הזה, תוך התחשבות במחקרים האחרונים.
בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה זו, החוקרים סרקו מספר מסדי נתונים רפואיים ומדעיים עבור מחקרים תצפיתיים ראשוניים של מבוגרים, אשר סיפקו אנליזה כמותית של הקשר בין חשיפה ארוכת טווח למזהמי אוויר חיצוניים לבין אבחון דמנציה על ידי רופא. כאשר מספר מחקרים עצמאיים דיווחו על חשיפה-תוצאה, הערכות ההשפעה של הקשר הופקו, הותאמו, ונכללו בניתוחים סטטיסטיים. בבדק חוסר העקביות בין המחקרים ובוצעה הערכת סיכון להטיה ברמת המחקר והסמך, בגוף הראיות הכולל.
הסריקה הניבה כ-15,600 רשומות, מתוכן מחקרים רבים עמדו בקריטריוני ההכללה להפקת נתונים. לאחר החרגת מחקרים עקב חפיפה באוכלוסיות וחוסר בנתונים, 32 מחקרים דיווחו על צמדי חשיפה-תוצאה ונכללו בניתוחים של הערכות השפעה מותאמות לדמנציה חדשה ו/או בניתוחי תתי-קבוצות של סוגי דמנציה. במטא אנליזות של דמנציה חדשה, אבחון דמנציה נקשר באופן משמעותי לחשיפה ארוכת טווח לחלקיקי זיהום עדינים (בגודל 2.5 מיקרון או PM2.5), דו-תחמוצת החנקן ופיח. לא נמצא קשר משמעותי לחשיפה לתחמוצות חנקן, חלקיקים גדולים יותר (בגודל 10 מיקרון או PM10)) או ריכוזי אוזון שנתיים, עם רמות שונות של שונות בין המחקרים באנליזות אלה. רוב המחקרים היו בסיכון נמוך להטיה, ורמת האמינות הכללית במחקרים, בסקירה השיטתית, היתה בינונית.
החוקרים הסיקו כי אנליזה זו מתווספת לגוף הראיות שמזהמי אוויר חיצוניים עלולים להוות גורמי סיכון לדמנציה, מה שמצביע על כך שהפחתת החשיפה לזיהום עשויה להפחית את שיעורי הדמנציה ותקני איכות אוויר מחמירים יותר, עשויים לספק יתרונות בריאותיים, חברתיים וכלכליים משמעותיים.
