חשיפה לסבילות פגומה לסוכר בעוברים ידוע כקשור להשמנת יתר וזאת כתלות במין היילוד. ייתכן והשפעה זו תלויה במנגנון בקרת התאבון. במחקר זה בדקו החוקרים את מידת הקשר בין חשיפה תוך רחמית לסבילות פגומה לסוכר לבין אכילה בהיעדר רעב בתחילת גיל ההתבגרות. לאחר מכן בדקו החוקרים האם אכילה בהיעדר רעב קשורה לשינויים במבנה הגוף.
במחקר היה מידע על 1,097 מתבגרים שהשתתפו בפרויקט ויוה, מחקר עוקבה אורכי שהחל טרם לידת המשתתפים במחקר. החוקרים אספו את תוצאות מבחן העמסת הסוכר (50 גר', ובמידה שבוצע, גם את תוצאות מבחן ה-100 גר') בשבועות 26-28 להריון. האמהות סווגו כבעלות סבילות תקינה לסוכר, היפרגליקמיה מבודדת (92 מטופלות, 8.2%), סבילות פגומה לסוכר (36 מטופלות, 3.3%) או סוכרת הריונית (52 מטופלות, 4.7%).
כשהנערים היו בגיל חציוני של 13 שנים, הם מילאו את השאלון אודות אכילה בהיעדר, מדדו גובה ומשקל וביצעו הדמיה כדי להעריך את מסת השומן והמסה החופשיה משומן.
הציון הממוצע לאכילה בהיעדר תיאבון היה 4.4 נקודות (בסולם של עשר נקודות) בבנים ו-4.4 נקודות בבנות. בבנות, חשיפה תוך רחמית להיפרגליקמיה מבודדת וסבילות פגומה לסוכר היתה קשורה עם עלייה באכילה בהיעדר רעב בהשוואה לבנות של אמהות עם סבילת תקינה לסוכר.
בבנים, חשיפה תוך רחמית לסבילות פגומה לסוכר היתה קשורה בפחות אכילה בהיעדר רעב. החוקרים לא זיהו קשר בין סוכרת הריונית לאכילה בהיעדר רעב ובין אכילה בהיעדר רעב לבין מבנה הגוף בתחילת תקופת ההתבגרות.
לסיכום, נמצא קשר בין חשיפה לסבילות פגומה לסוכר או היפרגליקמיה בסביבה התוך רחמית לבין דפוסים של אכילה בהיעדר רעב. קשר זה חיובי בבנות ושלילי בבנים. לא נראה קשר בין דפוסי אכילה אלה לבין מבנה הגוף בתחילת גיל ההתבגרות.
