דלקת מפרקים שגרונית היא מחלה אוטואימונית, כלומר מחלה שבה המערכת החיסונית תוקפת את הגוף עצמו. הפגיעה המרכזית היא במפרקים הקטנים של אצבעות כפות הידיים והרגליים, אך גם מפרקים נוספים יכולים להיפגע וגם מערכות נוספות בגוף כמו הריאות והלב.
טרם הוגדרה אסטרטגיית טיפול לדלקת מפרקים שגרונית שהניבה ומחקר חדש ביקש להעריך את היעילות של טיפול אחזקה ארוך טווח עם טוציליזומאב (TCZ) לאחר טיטרציה של העירוי.
החוקרים תכננו מחקר גישוש פרוספקטיבי בשיטת תווית פתוחה, בו השתתפו חולי דלקת מפרקים שגרונית עם הפוגה של שלושה חודשים לפחות אשר טופלו עם עירויי TCZ מדי ארבעה שבועות. המרווח הראשוני בין הטיפולים הוארך לשישה שבועות למשך שלושת חודשי הטיפול הראשונים. לאחר מכן, המרווחים בין הטיפולים נקבעו על ידי רופאים. טיפול אחזקה ארוך טווח מוצלח בעקבות טיטרציה של TCZ הוגדר על פי מצב בו מטופלים אשר המשיכו את הטיפול מעבר לשנתיים קיבלו את הטיפול במרווחים של לפחות חמישה שבועות.
תוצאות המחקר הראו כי מתוך 13 משתתפים במחקר, שמונה המשיכו את הטיפול עם TCZ לאחר שנתיים. טיפול אחזקה מוצלח לטווח הארוך נצפה בשישה מטופלים, כאשר ארבעה מהם שמרו על מרווח בין-טיפולי של שמונה שבועות ומעלה.
החוקרים הבחינו בחמישה מטופלים עם תסמונת גמילה מ-TCZ: אחד סבל מנויטרופניה וארבעת האחרים חוו כישלון טיפולי משני.
המטופלים אשר זכו לטיפול אחזקה ארוך טווח מוצלח עם TCZ היו צעירים באופן משמעותי מאשר אלה אשר חוו כישלון משני. בנוסף, מטופלים שהיו חיוביים לגורם שגרוני ולנוגדנים ל-anti-citrullinated peptide עברו מספר רב יותר משמעותית של התלקחויות לאורך המעקב שנערך במשך שנתיים.
מסקנת החוקרים היתה שטיטרציה של עירויי TCZ אפשרית בחולים רבים, אך מחקרים גדולים יותר נדרשים על מנת לוודא את האופציה הטיפולית הזאת.
