זאבת אדמנתית מערכתית (לופוס) היא מחלה אוטואימונית המשפיעה על כל המערכות והאיברים בגוף. מחלה כרונית זו כוללת תקופות של התלקחויות ותקופות של הפוגה, תקופה בה הסימפטומים מעטים. עד כה אין תרופה למחלה זו. הטיפולים כוללים מניעה של התלקחויות והפחתת משך וחומרת ההתלקחות. אחת הצורות החמורות ביותר של זאבת היא זאבת נוירופסיכיאטרית מערכתית, המשפיעה על מערכת העצבים המרכזית – המוח וחוט השדרה.
חוקרים בראשות פרופ' מסאקי מורקמי מהמכון לרפואה גנטית באוניברסיטת הוקאידו, זיהו מנגנון מולקולרי המופעל עקב סטרס ומשפיע על חולים על זאבת נוירופסיכאטרית מערכתית, וכך חשפו יעד פוטנציאלי לטיפול במחלה. ממצאיהם פורסמו בכתב העת Annals of the Rheumatic Diseases.
צוות המחקר התמקד בסוג מסוים של זאבת נוירופסיכיאטרית, שנקרא זאבת נוירופסיכיאטרית עם ביטויים נוירופסיכולוגיים מפושטים. נהוג לחשוב שיש סיבות רבות להתעוררות מחלה זו, אבל מהלך המחלה נותר לא ברור. החוקרים התעניינו בעיקר בהשפעות של סטרס על המחלה, שכן סטרס כרוני ידוע כמעורב בהתפתחותן של מחלות אוטואימוניות רבות.
על מנת לזהות מנגנונים מולקולריים המופעלים עקב סטרס שעשויים להשפיע על צורה זו של זאבת נוירופסיכיאטרית, החוקרים ערכו ניסויים על מודלים של עכברים המציגים תסמינים דמויי זאבת. לאחר שחשפו קבוצה של עכברים אלה לסטרס של חוסר בשעות שינה, הם הצליחו לזהות שקליפת המוח הקדם-מצחית האמצעית של המוח הופעלה באופן חריג.
בקליפת המוח הקדם-מצחית האמצעית, הביטוי של לפחות 509 גנים הושפע באופן משמעותי מחוסר בשינה. הצוות ציין באופן ספציפי את הרגולציה של גן מעודד דלקת. חסימת המסלולים הדלקתיים שהופעלו בעכברים אלה עיכבה את הסימפטומים הנוירופסיכיאטריים הנגרמים כתוצאה מסטרס.
