מניעה
טיפול מונע בגורמי הסיכון העיקריים (יתר לחץ דם, סוכרת, יתר שומנים בדם ויתר כולסטרול, עישון, משקל עודף והיעדר פעילות גופנית), יוביל להפחתת אירועי השבץ המוחי לפחות בחמישים אחוזים.
בעולם יש למעלה מ- 12 מיליון אירועי שבץ מוחי בשנה (אם כי יש תת-דיווח בחלק ניכר ממדינות העולם), ואילו בארץ, מדווחים כל שנה כ-20,000 אירועי שבץ מוחי חריפים, כלומר: אפשר למנוע לפחות 10,000 מקרי שבץ מוחי חד בשנה בישראל.
כ-85% מהמקרים הם אירועי שבץ איסכמי, הנובע מחסימת כלי דם במוח. 15% מהמקרים – הם דימומים תוך מוחיים.
תסמינים נפוצים
חולשה פתאומית באחד מצידי הגוף, סחרחורת, כפל ראייה, סטיית פה והפרעת דיבור.
פינוי לבית החולים
מרגע הופעת התסמינים, חובה להגיע במהירות ובדחיפות לבית החולים, באמצעות רכב הצלה (אמבולנס).
למה? כי חלון הזמנים למתן תרופה דרך הוריד, לפתיחת העורק החסום, הוא: עד 4.5 שעות מהופעת התסמינים, ואילו חלון הזמנים לצנתורי מוח, לשליפת הקריש החוסם הוא: עד 24 שעות, ואף יותר, מרגע התחלת תסמיני השבץ. אמנם לא כל חולי השבץ מתאימים לצורות טיפול אלו, אך ההחלטה מתקבלת רק לאחר בדיקת המטופלים ובדיקות הדמיה. משום כך, כל עוד ניתן להציל רקמת מוח כלשהי, יהיה מאמץ רפואי לנסות ולפתוח את העורק החסום במוח.
"על משרד הבריאות והמבטחים השונים להשקיע בפעילות הסברה, לשם העלאת המודעות בציבור הישראלי לגורמי הסיכון לשבץ מוחי ולאפשרויות המניעה", אומר פרופ' רונן לקר, יו"ר החברה לשבץ מוחי וחבר הנהלת האיגוד הנוירולוגי בישראל.
לדבריו: "מדו"חות שונים עולה כי כמחצית מהלוקים בשבץ מוחי, מגיעים לבתי החולים באופן עצמאי, ולא באמבולנס, וזוהי בעיה. הגעה באמבולנס עדיפה וחשובה – כשמופיעים תסמיני שבץ, היות וצוות האמבולנס מדווח לבית החולים, כבר בעת הנסיעה, על חשד לשבץ מוחי, ומאפשר למיון ולחדרי הבדיקות להיערך בהתאם, כדי לחסוך זמן קריטי באבחון ובטיפול".
פרופ' לקר מונה את הבעיות העיקריות בישראל בהתמודדות עם אירועי השבץ המוחי:
- מחסור ברופאים מומחים לשבץ. בישראל פועלים רק כ-25 נוירולוגים מומחי שבץ (תת התמחות בנוירולוגיה). המערכת זקוקה לכל הפחות לפי 3 מומחי שבץ מוחי (לפחות ל-75), היות ויש צורך בכוננויות 24/7 בתחום השבץ בכלל בתיה"ח בארץ. יש צורך בחוזר מנכ"ל להקמת טור ייחודי לכונני שבץ, במיוחד בבתיה"ח בהם קיים שירות צנתורי מוח, ואליהם מפונים מטופלים מבתי החולים ללא שירות צנתורי המוח.
- מחסור במיטות ביחידות שבץ ובטיפול נמרץ נוירולוגי בבתיה"ח. חלק לא מבוטל מהמאושפזים כיום, מטופלים במחלקות פנימיות, בגלל היעדר תשתיות מתאימות, כמו: יחידות שבץ ייעודיות. זה קורה למרות שהוכח מעל לכל ספק, שאשפוז ביחידות שבץ ייעודיות מוריד תמותה, ומעלה הסיכויים להחלמה משמעותית בקרב חולי שבץ.
- בעיית העברות בין בתי חולים של חולי שבץ מוחי, הנזקקים לצנתורי מוח. חשוב להבין כי, לא בכל בתי החולים יש כוננות 24/7 של מצנתרי מוח. לכן, יש לעיתים צורך להעביר חולים הזקוקים לצנתור בין בתי החולים. העיכובים בהעברות נובעים מחוסר במצנתרים, מאי-ודאות בזמינותם, מריבוי אישורים מנהליים ומהמתנה לאמבולנסים פרטיים, שאינם מצוידים כראוי. בנוסף, עדיין אין בארץ פלטפורמה מוסכמת לשיתוף הדמיות ומידע קליני בין בתי החולים, ולכן מתעורר לעיתים צורך בחזרה על בדיקות ההדמיה בבית החולים המקבל את המטופל. כל העיכובים הללו יכולים לפגום בסיכויים להחלמה, ולכן חשוב מאד לזרז את נוהל ההעברה. אמנם נעשים מאמצים גדולים לשיפור גם על ידי בתי החולים עצמם, וגם על ידי משרד הבריאות (שאף הציע עזרה באמצעות מוקד חמ"ל האשפוזים שלו), ועדיין יש עיכובים שונים וצווארי בקבוק, שצריך לשפר.
- מיעוט מרפאות שבץ מוחי בקהילה. תפקיד מרפאות קופות החולים ללוות מטופלים, שכבר עברו שבץ, כדי לנסות למנוע אצלם הישנות אירועים עתידיים, וכן להגדיר טיפול למניעה ראשונית של שבץ במטופלים, הנמצאים בסיכון גבוה. זהו אתגר מרכזי למשרד הבריאות ולקופות לשנים הקרובות, ויש להשקיע בהקמת מרפאות כאלו ולתקצבן כראוי.
"בצד החיובי, התקדמות הרפואה מאפשרת טיפולים תרופתיים וצנתורים מוצלחים יותר, עם שיפור בתוצאות. גם הרשם הלאומי לשבץ, שהוקם לפני מספר שנים, תורם להימצאות מידע מסודר ולנתונים מדויקים. הדיאלוג עם משרד הבריאות, בין היתר בנושא חמ"ל שבץ, חיובי. אני גם משוכנע, שתוכנית חומש, להגדלת מספר מומחי השבץ, מספר המצנתרים בארץ, והרופאים הנוירולוגים בכלל, תשפר את המערך הטיפולי. יש לנו עוד דרך משמעותית לעשות בעניין ההסברה על דחיפות ההגעה לבית החולים, באמצעות אמבולנס, ובעיקר הסברה לציבור על חשיבות הפחתת גורמי הסיכון", מסכם פרופ' לקר.
