תפוצה: כל חלקי הארץ.
עונת הפריחה: מרץ – אפריל. אלה מהם הגדלים במקומות מושקים, בגינות ושדות, ממשיכים לפרוח ולפזר אבקה במשך כל הקיץ עד חודשי ספטמבר – אוקטובר שבסתיו.
מידע כללי: בישראל גדלים כ-20 מינים השייכים לסוג לחך. הם נחלקים לשתי קבוצות. לקבוצה הגדולה יותר, הכוללת 15 מינים, שייך הלחך האיזמלני (Plantago lanceolata) הנקרא באנגלית English Plantain שהוא המפורסם בין הצמחים גורמי האלרגיה מסוג זה. הוא נפוץ מאוד ברחבי העולם ומוכר מיבשות אירופה, אסיה, צפון-אמריקה, דרום אמריקה ואוסטרליה. בנוסף ללחך האיזמלני שייכים לקבוצה זאת גם הלחך הגדול והלחך המצוי.
השם העברי לֶחֶךְ נקבע היות והעיזים, הכבשים והפרות אוהבות ללחך (לאסוף אותם בפה מפני הקרקע ולאכול) אותם.
בצמחים מקבוצה זאת כל העלים מרוכזים בבסיס הצמח קרוב לפני הקרקע ואין להם גבעול. המונח הבוטני לתיאור צורת צמיחה זאת הוא "שוֹשֶנֶת עלים". מחיקי העלים יוצאים עמודי התפרחת שהם גבעול ארוך וזקוף שבראשו תפרחת, קבוצת פרחים בצבע חום שהדבר הבולט בהם הם האבקנים שיוצרים מעין זר נקודות צהובות סביב התפרחת. הפרחים נפתחים בהדרגה מלמטה כלפי מעלה, כך שבכל עת רק חלק מהאבקנים מפזרים אבקה ומשך הפריחה של כל התפרחת הוא ארוך.
מיני הלחך שבקבוצה האחרת בישראל, הכוללת חמישה מינים, הם צמחים נמוכים בגובה עד 10 ס"מ שיש להן גבעול זקוף ומסועף הנושא עלים ותפרחות.
ראוי לציין שבמספר מיני לחך משתמשים ברפואה העממית וגם בבישול. בקליפות הזרעים של מינים מדבריים יש חומרים סופגי לחות, היוצרים סביב הזרע מעטה ג'לטיני המסייע לו לנביטה. זאת הסיבה שמשתמשים בקליפות הזרעים של מספר מיני לחך כמו לחך סגלגל (Plantago ovata) ולחך בלוטי (Plantago afra) כתוספת לגלידות ומאכלים אחרים וכמרכיבים בתכשירים לטיפול בעצירות. בין עובדי המפעלים המשתמשים בחומר זה נתגלו מקרים של אלרגיה.
