תנועות ספונטניות ואקראיות של תינוקות מסייעות לפיתוח המערכת הסנסו-מוטורית שלהם, כך עולה ממחקר חדש שמובילה אוניברסיטת טוקיו. תיעוד תנועה מפורט של יילודים ותינוקות שולב עם מודל ממוחשב של שלד-שריר, כדי לאפשר לחוקרים לנתח תקשורת בין שרירים ותחושה בכל הגוף.
חוקרים מצאו דפוסים של אינטראקציה עם השרירים המתפתחים על סמך התנהגות גישוש אקראית של התינוקות, שתאפשר להם מאוחר יותר לבצע תנועות המשך כתינוקות. הבנה טובה יותר של התפתחות המערכת הסנסו-מוטורית שלנו עשויה לסייע לנו לקבל תובנה לגבי מקור התנועה האנושית, כמו גם אבחון מוקדם יותר של הפרעות התפתחותיות.
אם ביליתם עם תינוק, בטח שמתם לב שהוא בקושי נשאר במקום. כבר מלידה – ואפילו ברחם – תינוקות מתחילים לבעוט, להתנועע ולנוע לכאורה ללא מטרה או גירוי חיצוני. אלה נקראות "תנועות ספונטניות" והחוקרים מאמינים שיש להן תפקיד חשוב בהתפתחות המערכת הסנסו-מוטורית, כלומר היכולת שלנו לשלוט בשרירים, בתנועה ובקואורדינציה. אם נוכל להבין טוב יותר את התנועות האקראיות לכאורה האלה וכיצד הן מעורבות בהתפתחות אנושית מוקדמת, ייתכן שנוכל גם לזהות אינדיקטורים מוקדמים להפרעות התפתחותיות מסוימות, כגון שיתוק מוחין.
נכון לעכשיו, יש ידע מוגבל על איך יילודים תינוקות לומדים להזיז את גופם. "מחקרים קודמים על התפתחות סנסו-מוטורית התמקדו בפעילויות שריריות הגורמות לתנועה של מפרק או של חלק מהגוף", אמר עוזר הפרויקט פרופסור הושינורי קנזאווה מבית הספר לתארים מתקדמים במדע וטכנולוגיה. "עם זאת, המחקר שלנו התמקד בפעילות השרירים ובאותות קלט חושי לכל הגוף. על ידי שילוב של מודל שלד-שריר ומודל נוירו-מדעי, מצאנו שתנועות ספונטניות, שנראה שאין להן מטרה מפורשת, תורמות להתפתחות סנסו-מוטורית מתואמת."
