התוצאות מראות שאלו שחלקו מיטה עם בן זוג ברוב הלילות דיווחו על נדודי שינה חמורים פחות, פחות עייפות ויותר זמן שינה מאשר אלה שאמרו שהם אף פעם לא חולקים מיטה עם בן/בת זוג. אלה שישנו עם בן זוג גם נרדמו מהר יותר, נשארו ישנים לזמן ארוך יותר לאחר ההירדמות, והיה להם פחות סיכון לדום נשימה בשינה. עם זאת, אלו שישנו עם ילדיהם ברוב הלילות דיווחו על חומרה גדולה יותר של נדודי שינה, סיכון גדול יותר לדום נשימה בשינה ופחות שליטה על השינה שלהם.
חוקרים מצאו גם ששינה עם בן זוג הייתה קשורה לציוני דיכאון, חרדה ומתח נמוכים יותר, ולתמיכה חברתית וסיפוק רב יותר מהחיים וממערכות יחסים. מנגד, שינה עם ילדים הייתה קשורה ליותר מתח, ושינה לבד הייתה קשורה לציוני דיכאון גבוהים יותר, תמיכה חברתית נמוכה יותר וסיפוק גרוע יותר מהחיים וממערכות יחסים.
עדיף לישון בזוג
המחקר כלל ניתוח של נתונים שנאספו על כאלף מבוגרים בגיל העבודה מדרום מזרח פנסילבניה. הרגלי השינה הוערכו באמצעות סקרים, וגורמי בריאות השינה השונים הוערכו בעזרת סולמות שונים הנמצאים בשימוש רפואי.
"מעט מאוד מחקרים חוקרים את התחום הזה, אבל הממצאים שלנו מצביעים על כך ששינה לבד או עם בן זוג, בן משפחה או חיית מחמד עשויה להשפיע על בריאות השינה שלנו", אמר מחבר המחקר הבכיר ד"ר מייקל גרנדנר. "הופתענו מאוד לגלות עד כמה חשוב זה יכול להיות".
האם בדקו אם זה הפוך? כלומר אולי אלה שמעדיפים לישון ביחד הם דווקא אלה שאין להם בעיות שינה.
"גילו" מה שידוע מאז אדם וחוה.