מחקר חדש, שפורסם בכתב העת הפתוח PLOS Biology, מראה שדמעות מנשים מכילות כימיקלים שחוסמים התנהגות תוקפנית אצל גברים. המחקר שהובילה שני אגרון ממכון ויצמן למדע, ישראל, מצא כי רחרוח דמעות מוביל להפחתת פעילות מוחית שנקשרה לתוקפנות, והתוצאה היא – התנהגות פחות תוקפנית.
ידוע כי תוקפנות זכרית במכרסמים מתפוגגת כאשר הם מריחים דמעות נקביות. זוהי דוגמה לאיתות כימיקלי חברתי, תהליך השכיח בבעלי חיים אך פחות נפוץ – או פחות מובן – בבני אדם. כדי לקבוע אם לדמעות יש השפעה זהה בקרב אנשים שונים, החוקרים חשפו קבוצת גברים לדמעות רגשיות של נשים או למי מלח בזמן שהם שיחקו משחק הכולל שני משתתפים.
המשחק נועד לעורר התנהגות תוקפנית כלפי השחקן השני, כאשר במהלך המשחק גרמו לגברים להאמין שהמשתתף השני בוגד. כאשר ניתנה להם ההזדמנות, הגברים יכלו לנקום בשחקן השני בכך שגרמו לו להפסיד כסף. הגברים לא ידעו מה הם מרחרחים ולא יכלו להבחין בין הדמעות או מי המלח, שהיו שניהם חסרי ריח. התנהגות אגרסיבית וחיפוש נקמה במהלך המשחק צנחה ביותר מ-40% לאחר שהגברים רחרחו את הדמעות הנרגשות של הנשים.
כאשר חזרו על הניסוי במקביל להדמית MRI תפקודי, ההדמיה הראתה שני אזורים במוח הקשורים לתוקפנות – קליפת המוח הקדם-מצחית והאינסולה הקדמית – שנעשו פעילים יותר כאשר הגברים התגרו במהלך המשחק, אך לא הפכו פעילים באותה מידה באותם מצבים כאשר הגברים רחרחו את הדמעות.
