השמנה פוגעת כמעט בכל איבר בגוף, והיא לא פוסחת גם על המוח. המנגנונים בהם השמנה עלולה לפגוע במוח רבים וגם המחלות שמערבות את המוח ונקשרו להשמנה רבות ומגוונות וכוללות בין היתר דיכאון, אירועים מוחיים, טרשת נפוצה ומחלות דמנציה לרבות אלצהיימר.
מחקר משבדיה משנת 2011 העלה כי מבוגרים בשנות הארבעים לחייהם בעלי עודף משקל היו בעלי סיכון גבוה ב-71% לאלצהיימר אחרי גיל 65, ומבוגרים עם השמנת יתר היו בסיכון גבוה פי 3.88 לאלצהיימר.
דו״ח חדש שנכתב על ידי צוות בינלאומי של 27 מומחים לדמנציה שבחן את כלל העדויות המדעיות שהצטברו עד היום בנושא גורמי סיכון לדמנציה שפורסם בכתב העת היוקרתי לנסט מאושש כי השמנה מהווה גורם סיכון משמעותי למחלה.
מנגנונים רבים
הקשר בין השמנה ודמנציה עשוי לפי מחקרים לערב מנגנונים רבים. אנשים עם השמנה נמצאים בסיכון גבוה לפתח לחץ דם גבוה, רמות גבוהות של שומנים בדם, סוכרת סוג 2, מחלות לב ואירועים מוחיים – כולם מהווים גורמי סיכון מוכרים לדמנציה.
השמנה עשויה גם להוביל לדלקתיות כרונית בגוף העלולה להזיק למוח ולהעלות את הסיכון לדמנציה. שומנים שמצטברים בגוף גם מעורבים בתהליכים מטבוליים ותהליכים הקשורים לכלי הדם שעלולים להוביל בסופו של דבר להצטברות במוח של חלבון ספציפי המעורב במחלת האלצהיימר – בטא עמילואיד.
באופן טבעי, נפח המוח של אנשים יורד בגיל המבוגר. מחקרים קשרו השמנה בגיל מבוגר לירידה גדולה יותר בנפח המוח – מה שמעלה את הסיכון לדמנציה. כך, בשנת 2014 חוקרים מאוסטרליה מצאו כי מבוגרים בשנות השישים לחייהם עם עודף משקל והשמנה היו בעלי נפח קטן יותר של המוח, העלול לגרום לפגיעה בכישורי החשיבה.
מחקרים העלו כי השמנה עלולה גם לפגוע בזרימת הדם למוח. במסגרת מחקר שממצאיו פורסמו בשנת 2020 בכתב העת Journal of Alzheimer’s Disease בדיקות הדמיה שנערכו ל-17,721 גברים ונשים חשפו שככל שה-BMI גבוה יותר כך יורדת זרימת הדם לכמעט כל האזורים במוח, לרבות אזורים שנקשרו למחלת האלצהיימר.
בנוסף לכל זאת, השמנה גם מהווה גורם סיכון לדיכאון וקשורה לסיכון מוגבר לבידוד חברתי וביצוע פחות פעילות גופנית – גורמי סיכון נוספים להתפתחות דמנציה.
יש מה לעשות
מספר מחקרים העלו את האפשרות שירידה במשקל תסייע להגן על המוח ולשמור על הזיכרון ועל יכולות קוגניטיביות נוספות וגם תפחית סיכון להתפתחות של דמנציה בהמשך החיים.
במחקר חדש שממצאיו הוצגו בסוף יולי האחרון בכנס איגוד האלצהיימר הבינלאומי אף נמצא כי תרופות חדשניות לטיפול בהשמנה וסוכרת מקבוצת אנלוגים להורמון GLP-1 עשויות לסייע גם לטיפול בדמנציה. מבוגרים עם מחלת אלצהיימר בשלביה הראשונים שטופלו בתרופה מהקבוצה הציגו התדרדרות איטית יותר בפגיעה בזיכרון ובחשיבה וגם חוו פחות אטרופיה מוחית במהלך מעקב של שנה, בהשוואה לנבדקים שטופלו בפלצבו.
מחקר חדש נוסף שפורסם באוקטובר האחרון בכתב העת של איגוד האלצהיימר ״אלצהיימר ודמנציה״, העלה כי בקרב מטופלים עם סוכרת סוג 2 שנוטלים תרופה מקבוצת האנלוגים להורמון GLP-1 סיכון מופחת לפתח אלצהיימר, ללא קשר למשקל, למין או לגיל שלהם, וזאת בהשוואה לסוכרתיים שטופלו בתרופות אחרות.
מעוניין ב פרטים לקשר שקשור ב"מוח" אירוע מוחי