"לך ליחה": משמעות הליחה וחשיבות הטיפול בה במחלות ריאה כרוניות

היכולת לפנות ליחה הכרחית לשמירה על תפקוד תקין של מערכת הנשימה. חולים שיכולת הכיוח שלהם נפגעת נמצאים בסיכון מוגבר לזיהומים של דרכי הנשימה, לתחלואה, לפגיעה באיכות החיים ואף לתמותה.

מערכת הנשימה הינה מערכת פתוחה שחשופה בכל עת לאטמוספירה וכך גם לחיידקים ווירוסים שנמצאים באוויר שאנו נושמים. מערכת פינוי הליחה מאפשרת ליצור סביבה סטרילית ומונעת חדירה של אותם מזהמים לריאות.

מערכת פינוי הליחה מורכבת משני מנגנונים עיקריים: תנועת תאי הסיליה (mucociliary clearance) ושיעול. אם נסתכל על דפנות דרכי הנשימה במיקרוסקופ, נראה שתי קבוצות תאים עיקריות. תאים "מפרישים" – תאים אשר מפרישים חומר שנקרא מוצין (mucin) – חומר דמוי ג'ל ותאי "סיליה" (cilia) – תאים אשר בחלקם הפונה לחלל דרכי הנשימה נמצא מבנה דמוי שיערות. שיערות הסיליה מוקפות בנוזל המכיל את מולקולות המוצין, מרקמו צמיגי כחלמון הביצה וזו למעשה הליחה. התכונה הצמיגית של הנוזל מאפשרת "ללכוד" מזהמים שחודרים לדרכי האוויר בעוד שתנועת השערות מקדמת את הליחה במעלה דרכי הנשימה לכיוון הגרון.

חיישני שיעול שנמצאים בדרכי הנשימה העליונות רגישים לגירוי כימי או מכאני וברגע שישנו גירוי, מופק רפלקס שיעול המפנה את הליחה אל חלל הפה. את הליחה ניתן להוציא מחלל הפה או לבלוע, פעולת הבליעה אינה מחזירה את הליחה חזרה אל דרכי הנשימה אלא מפנה אותה דרך מערכת העיכול. השיעול יוצר לחץ מוגבר בתוך בית החזה ועל דרכי הנשימה, אשר גורמים להיצרות (תמט) של דרכי הנשימה. באוכלוסיה בריאה אין לכך משמעות מאחר שדרכי הנשימה העליונות מיוצבות היטב על ידי טבעות סחוסיות, המגנות עליהן מתמט.

מצבים רפואיים שבהם יש ייצור מוגבר של ליחה

במצבים רפואיים בהם יש ייצור מוגבר של ליחה, צמיגיות יתר של הליחה, פגיעה בתנועת הסיליה, קריסה מוגברת של דרכי הנשימה בשיעול או שיעול חלש – מערכת פינוי הליחה תיפגע וגובר הסיכון לזיהומים של דרכי הנשימה.

בחולי ציסטיק פיברוזיס (cystic fibrosis) למשל, יש פגיעה גנטית אשר גורמת להתייבשות הנוזל שמקיף את שערות הסיליה. כתוצאה מכך, הליחה הופכת לצמיגית מאוד ותפקוד הסיליה נפגע, מה שמקשה על פינוי הליחה ומעלה את השכיחות לזיהומים נשימתיים.

בחולים עם מחלת ריאות חסימתית כרונית (COPD), חשיפה לחומרים מזיקים (בראש ובראשונה עשן הסיגריות) מובילה לייצור מוגבר של מולקולות מוצין ופגיעה בתנועתיות הסיליה. הליחה צמיגית יותר ותאי הסיליה מתקשים לנייד אותה במעלה דרכי הנשימה. בנוסף, פגיעה ברקמת הריאה מובילה לקריסה מוגברת (תמט) של דרכי הנשימה בזמן השיעול ולכן גם אם כוח השיעול תקין, הליחה לא מצליחה להתקדם ולצאת החוצה.

בחולים במחלות עצב-שריר כגון מחלת ניוון שרירים, טרשת נפוצה ופגיעות חוט שדרה, עלולה להיות פגיעה בשרירים המשתתפים בתהליך השיעול וכך, על אף שמנגנון הסיליה תקין, יש קושי בפינוי ליחה מדרכי האוויר העליונות.

כיצד מטפלים?
פיזיותרפיה נשימתית הוא תחום מעולם הפיזיותרפיה שמטרתו לשפר את תפקוד מערכת הנשימה על ידי חיזוק שרירי נשימה ולימוד טכניקות לפינוי ליחה בחולים עם מחלות נשימה כרוניות. קיים מגוון רחב של טכניקות ותרגילים לכיוח, המותאמים למטופל על ידי הפיזיותרפיסט בהתאם לבדיקה הנשימתית, מחלת הבסיס ומצבו הגופני והקוגניטיבי של המטופל.

ישנן תרופות שמסייעות לפינוי הליחה על ידי הפחתת צמיגיות הליחה, הרחבת סימפונות ושמירה על לחות אופטימלית בדרכי הנשימה. מומלץ לשלב את תרגילי הנשימה בסמוך לנטילת התרופות.

המלצות למטופלים הסובלים מריבוי ליחה וקושי בכיוח

• קודם כל, חשוב להכיר במצב הרפואי ובאמצעי הטיפול הקיימים.
• כדאי לדעת שבהיעדר טיפול מתאים קיים סיכון לזיהומים נשימתיים. זיהומים נשימתיים חוזרים עלולים להחמיר את התסמינים ולהגביר את הסיכון לתחלואה, לירידה בתפקוד ובאיכות החיים.
• יש לפנות לרופא ריאות להתאמת טיפול תרופתי אופטימלי.
• מומלץ לפנות לפיזיותרפיה פרטנית בקופה לאבחון, טיפול והדרכה – יש צורך בהפניה של רופא משפחה או רופא ריאות.
• מומלץ להימנע מעישון ורצוי לשלב פעילות גופנית שגרתית בעצימות בינונית-גבוהה במהלך השבוע.
• רוב התרגילים ניתנים לביצוע באופן עצמאי וההתמדה בתרגול במהלך השבוע חשובה על מנת לשמור על היגיינה של דרכי האוויר.

הכותב הוא פיזיותרפיסט, רכז תחום נשימה, פיזיותרפיסט מחלקת ריאות, המרכז הרפואי מאיר, כפר סבא

מקורות:
Bustamante-Marin, X. M., & Ostrowski, L. E. (2017). Cilia and mucociliary clearance. Cold Spring Harbor perspectives in biology, 9(4), a028241.‏
Fahy, J. V., & Dickey, B. F. (2010). Airway mucus function and dysfunction. New England journal of medicine, 363(23), 2233-2247.‏