מיגרנה היא כאב ראש כרוני חזק שעלול להימשך שעות ואפילו ימים. לעיתים קרובות מתלווים למיגרנה סימפטומים כמו בחילה, הקאה, רגישות מוגברת לאור ולרעש ובעיות ראיה. אחת הבעיות היא שמחקרים שנעשו בעבר הנוגעים לבדיקות רגישות כמותיות לא הותאמו למיגרנה. מחקר חודש שפורסם לאחרונה עסק בדיוק בנושא זה.
ההשערה של החוקרים היתה שתוצאות בדיקות רגישות כמותיות מושפעות מתדירות כאבי ראש ומהשלב המיגרנוטי. לצורך המחקר גויסו מטופלים עם מיגרנה כרונית ואפיזודית, בנוסף למשתתפי קבוצת ביקורת בריאים. המשתתפים עברו בדיקת רגישות כמותית, שכללה בחינת סף כאב לחום, קור, ודקירה באיזור הסופרה-אורביטלי (דרמטום V1) ובזרוע (דרמטום T1). יומני כאב ראש היו בשימוש לבחינת תדירות כאבי הראש והשלב המיגרנוטי כאשר בדיקות הרגישות הכמותיות התבצעו.
תוצאות המחקר הראו כי 28 חולי מיגרנה כרונית, 64 חולי מיגרנה אפיזודית ו-32 משתתפים בריאים השתתפו במחקר עד סיומו. סף הכאב לדקירה מכנית נמצא גבוה משמעותית בקרב חולי המיגרנה האפיזודית, אך לא בקרב חולי המיגרנה הכרונית, בהשוואה למשתתפים הבריאים בקבוצת הביקורת.
כאשר תדירות כאבי הראש התגברה, סף הכאב המכני פחת. במיגרנה אפיזודית, סף הכאב לדקירה מכנית היה הגבוה ביותר בקרב מטופלים בשלב האינטריקטאלי והידרדר כאשר התקרב השלב האיקטלי. החוקרים מצאו כי בקרב המטופלים עם מיגרנה אפיזודית, תדירות כאב הראש והשלב היו קשורים באופן בלתי תלוי לסף הכאב של דקירה מכנית והיו אחראים ל-29.7% ו-38.9% מהשונות בדרמטומים V1 ו-T1 בהתאמה.
החוקרים סיכמו כי על פי המחקר, סף כאב של דקירה מכנית משתנה כתלות בתדירות כאבי הראש והשלב המיגרנוטי. זה מסביר אולי את חוסר העקביות במחקרים בנושא.
