על פי מחקר שפורסם בכתב העת של האגודה האמריקאית להמטולוגיה, תחרויות סיבולת קיצוניות עלולות לפגוע בתאי הדם האדומים בדרכים שמשפיעות על תפקודם ומזרזות את הזדקנותם.
החוקרים בדקו דגימות דם מ-23 ספורטאים לפני ואחרי שתי תחרויות תובעניות: מרוץ של 40 קילומטר ומרוץ אולטרה-טרייל של 171 קילומטר באלפים. הצוות ניתח אלפי חלבונים, שומנים ומטבוליטים בפלזמה ובתאי הדם האדומים, ויצר את הפרופיל המולקולרי המפורט ביותר שנעשה עד כה על השפעות ריצות סיבולת על הדם.
הממצאים הראו שאחרי המרוצים, תאי הדם האדומים איבדו מגמישותם. מדובר בבעיה משמעותית, כי תאים אלה חייבים להתכופף כדי לעבור דרך נימי דם זעירים תוך כדי הובלת חמצן ופינוי פסולת. תאים נוקשים פחות יעילים בתפקידם. "כשספורטאים משתתפים, הלחץ המתמשך פוגע בתא הנפוץ ביותר בגוף", מסביר ד"ר טרוויס נמקוב, מחבר המחקר.
סימני הזדקנות מואצת ופירוק מוגבר של תאי דם אדומים היו גלויים כבר אחרי המרוץ הקצר, אך היו בולטים הרבה יותר אצל הספורטאים שסיימו את המרוץ של 171 קילומטר. הנזק נבע משני גורמים: לחץ מכני כתוצאה משינויים בלחץ הנוזלים בזרם הדם, ופגיעה מולקולרית הקשורה לדלקת ולעקה חמצונית.
"בנקודה מסוימת בין מרתון לאולטרה-מרתון, הנזק באמת מתחיל להיות משמעותי" מציין נמקוב. הממצאים מרמזים שמרוצים ארוכים יותר מובילים לאובדן גדול יותר של תאי דם אדומים ולפגיעה חמורה יותר בתאים שנשארים.
החוקרים מאמינים שהתוצאות יכולות לסייע בפיתוח אסטרטגיות אישיות של אימון, תזונה והתאוששות שימקסמו ביצועים תוך צמצום הנזק. למחקר גם רלוונטיות רפואית רחבה יותר – הבנת השפעות הלחץ הפיזי על תאי דם עשויה לתרום לשיפור שיטות אחסון דם לעירויים.
