מחקר חדש, שתוצאותיו פורסמו לאחרונה בכתב העת Neurology, ניסה לבחון את השאלה האם הנטייה הגנטית לפתח סוכרת סוג 2, היפרגליקמיה, עמידות לאינסולין וחוסר תפקוד של תאי בטא משפיעות על הסיכון ללקות בשבץ איסכמי, שבץ המורגי ותת סוגים של שבץ איסכמי בכלל זה שבץ במנגנון של כלי דם גדולים, קטנים ומנגנון קרדיואמטבולי. שאלת מחקר נוספת שניסו החוקרים לבדוק הינה האם נטייה גנטית קשורה בפנוטיפים שונים של שבץ כדוגמת טרשת בעורקי התרדמה, סמנים של פגיעה בחומר הלבן במוח ואטרופיה מוחית.
החוקרים השתמשו בטכניקת עיבוד נתונים סטטיסטית בשם רנדומיזציה מנדלינאנית (mendelian randomization) ומצאו כי נטייה גנטית לסוכרת, לסוכרת סוג 2 ורמות המוגלובין מסוכרר גבוהות קשורות בסיכון מוגבר יותר לכל סוגי השבץ, לשבץ בכלי דם גדולים ולשבץ בכלי דם קטנים. קשרים דומים נצפו עבור טרשת עורקים, fractional anisotropy המהווה סמן של מחלה בחומר הלבן במוח וסמנים נוספים של אטרופיה מוחית. קשר נוסף שנמצא בעל מתאם הינו בין נטייה גנטית לפתח עמידות לאינסולין לשבץ של כלי דם גדולים וקטנים. הנטייה הגנטית, כך עולה מתוצאות המחקר, לפתח חוסר תפקוד של תאי בטא קשור בשבץ של כלי דם קטנים, דימום תוך-מוחי, נפח נמוך יותר של רקמות חומר אפור ונפוח כולל של רקמת המוח.
לסיכום: תוצאות המחקר מספקות תובנות נוספות לגבי הסיבות להשפעה של סוכרת והיפרגליקמיה על הסיכון לפתח מחלה צרברווסקולרית. העובדה כי נטייה גנטית לעמידות לאינסולין וחוסר תפקוד של תאי בטא משפיעים על הסיכון לשבץ יכולה להיות בעלת משמעויות טיפוליות ולרמוז כי תרופות נגד סוכרת המשפרות מנגנונים אלו יכולות להיות בעלת השפעה מיטיבה על הסיכון לשבץ.
