תזונה

מכורים למתוק? הכל התחיל לפני 12 אלף שנה

הטענה כי מזונות מתוקים מיותרים תזונתית וגורמים לנו להשמנה ולכן חייבים להוציא אותם מהתפריט אינה מדויקת כלל – כל מה שרציתם לדעת על הכמיהה למתוק ואיך בכל זאת אפשר

התמכרות למתוק. אילוסטרציה
התמכרות למתוק. אילוסטרציה

הכמיהה שלנו למתוק היא בת אלפי שנים. עוד כשהיינו מלקטות וציידים, לפני כ-12 אלף שנה, חיפשנו לאכול מתוק, ולמעשה ללא סוכרים לא היינו יכולים לשרוד כיוון שהמוח והגוף לא היו יכולים להמשיך ולתפקד. לאורך כל האבולוציה האנושית, סוכר היה אחד החומרים הכי חשובים להישרדות שלנו. אנחנו לא יכולים לחיות ללא סוכר, אם לא יהיה לנו מספיק סוכר בדם, אנחנו נמות. תמיד חיפשנו סוכר, וסוכר לאורך ההיסטוריה נחשב בתרבות לסופר-פוד בעל חשיבות עליונה.

הסוכר, יש לדעת, הוא מקור האנרגיה המרכזי והזמין ביותר לגוף, ובגלל שבמשך רוב חיינו על פני כדור הארץ היינו ברעב יחסי, מערכת העיכול שלנו פיתחה דרכים שבאמצעותן היא יכולה להכניס את הסוכר למחזור הדם במהירות האפשרית. לכן, הגלוקוז נספג מהר כל כך למחזור הדם – מספיק לשים מעט סוכר מתחת ללשון כדי שהוא ייכנס מיד למחזור הדם.

אפשר לצרוך מתוקים ולא להשמין

הטענה כי מזונות מתוקים מיותרים תזונתית וגורמים לנו להשמנה ולכן חייבים להוריד אותם מהתזונה הכוללת, אינה מדויקת כלל. כמו כל דבר בתזונה, ובחיים בכלל, התשובה תלויה במינונים ובכמויות. הרעיון הוא לא להפריז. אין כל בעיה להכניס מוצר מתוק לתזונת התפריט היומי. אם לדוגמה התפריט היומי כולל בתוכו את כל אבות המזון הדרושים, אין כל בעיה להמיר 100 קלוריות, מה שנקרא "קלוריות ריקות", ולספק אותן דרך מאכל מתוק. לדוגמה, ארבע קוביות שוקולד שוות ערך לכ-100 קלוריות. חטיף פסק זמן קטן, עוגיית שוקולד צ'יפס וכדומה מכניסות כ-100 קלוריות. אפשר לאכול אותם עם כוס קפה בבוקר או אחר הצהריים ולהתענג על המתוק, ובו בעת גם לספק תחושה של רוגע ושובע זמני. לסיכום, אפשר לצרוך מתוק ולא להשמין. פשוט אל תפריזו בכמויות.

דופמין, סרוטונין ומצב רוח טוב

ההסבר הפיזיולוגי לרצון העז במשהו מתוק מורכב משני מוליכים עצביים במוח: דופמין וסרוטונין. דופמין הוא מוליך עצבי שבין השאר מעלה את תחושות ההנאה והסיפוק ומעורר את המוטיבציה להמשיך ולאכול עוד ממזון טעים וממותק. כלומר, ההשפעה של הדופמין מתקיימת גם בטווח הארוך ומעלה את הכמיהה לאותו המזון שגרם הנאה. הפרשת דופמין מוגברת (לדוגמה, מצריכת מזון ממותק מספר פעמים רב ביום במשך כמה שבועות) יוצרת מצב שבו המוח מעודד אותנו לחזור ולצרוך בקביעות את החומר שגרם להפרשה זו, עד למצבים קיצוניים המוגדרים כהתמכרות, ולכן הסוכר מכונה גם "הסם הלבן".

אותו דופמין, שחקן חשוב במערכת הגמול וההנאה הרגעית בגופנו, נמצא גם בחומרים כמו אלכוהול, ניקוטין, קוקאין והרואין. אלה מעלים את פעילותו בצורה ניכרת שגורמת לאנשים להרגיש "היי".

סוכר גורם כאמור לשחרור דופמין, אך בצורה חריפה פחות מאשר סמים. אכילת סוכר בכמות קטנה מספקת לנו לכן הרגשה טובה. לעומת הדופמין, רמת המוליך סרוטונין עולה לאחר ארוחה עשירה בפחמימות (המתפרקות בגוף לגלוקוז) ומגבירה את תחושת הרוגע והשובע ומעודדת הפסקת אכילה.

"קריז" למתוק

מי מאיתנו לא מכיר את הרגע הזה שמשתלט עלינו וכל מה שאנחנו רוצים זה לאכול מתוק ועכשיו? זה קורה כשלא אוכלים במשך שעות ארוכות, רמת הסוכר בדם יורדת והצורך לאזן אותה משדר לנו לצרוך סוכר. גם אחרי מאמץ פיזי, אחרי שהגוף ניצל את מאגרי האנרגיה שלו, הוא מבקש למלא את המצברים במהירות ואנחנו חייבים מתוק. אצל נשים, בימים שלפני המחזור החודשי, מתרחשים שינויים הורמונליים בגוף שמעוררים את הדרישה למתוק.

ניסיתם פעם להפסיק לעשן? ניקוטין, כמו פחמימות, מעלה את רמת הסרוטונין במוח ולכן רבים מאלה שהפסיקו לעשן חשים בדיכאון וזקוקים למתוק כדי להתמודד עם הדיכאון. מתי עוד נתקפים ב"קריז" למתוק? במצבי לחץ וסטרס, וגם כאשר נמצאים במשטר דיאטה ללא פחמימות וגורמים למעשה לשינוי במערך הכימיקלים במוח ורק מגבירים את התשוקה למתוק ועכשיו. הדבר נכון גם לגבי ילדים שאסרו עליהם לאכול ממתקים.

חשק עז למתוק נוצר גם כשעושים שימוש בממתיקים מלאכותיים. הניסיון לתעתע את המוח עם סוכר "מזויף" גורם לתסכול המשפיע על הסרוטונין וכך מגביר את הצורך בסוכר אמיתי.

עוד סיבה לכמיהה למתוק היא עניין הפיצוי הרגשי. יש מי שיחפש את הפיצוי בפעילות גופנית, בבילויים, בשופינג או בצפייה בטלוויזיה ויש שיחפשו את הפיצוי בעישון, באלכוהול, בסמים ובאוכל. במקרה הזה המתוק הוא הבחירה הנפוצה – הטעם המתוק הוא הטעם המנחם, שגורם להנאה הכי גדולה. אפילו תינוקות מעדיפים מתוק על פני כל הטעמים האחרים, אבל בדרך כלל הצורך הוא לא רק רגשי, אלא שילוב של צורך פיזיולוגי אמיתי עם צרכים רגשיים שאנחנו משליכים על מתוקים: "זה מנחם", "מפנק", ו"מגיע לי".

בשורה התחתונה: התשוקה למתוק ולפחמימות מקורה ברמת סרוטונין נמוכה בגוף. איסור על אכילת מתוק והימנעות מסוכר היא לא התמודדות אלא בריחה זמנית. שום דבר אינו דומה לעונג המצוי באכילת משהו מתוק וטוב, והתענוג בן אלפי השנים הזה חיוני לגופנו ולנפשנו. מי שמונע מעצמו תענוגות כה פשוטים עלול להאמין שהוא אינו זכאי להם ובעצם להפוך לכעוס ולמלא טינה עצמית. הרעיון הוא להפיק את העונג מהדברים הפשוטים, ממש כמו לאכול את הקינוח הבא.

 

תגובות

האימייל לא יוצג באתר.

האחריות הבלעדית לתוכנן של תגובות שיפורסמו על ידי משתמשי האתר, תחול על המפרסם ועליו בלבד. על המגיבים להימנע מלכלול בתגובות תוכן פוגעני או כל תוכן אחר, שיש בו משום פגיעה או הפרת זכויות של גורם כלשהו
  1. כמה נקודות : הכותב שוכח\מתעלם שישי סוכר לא מתוק למשל שעמילן זה גם סוכר, ויש כמיהה גם לסוכר לא מתוק, שכשהינו קופים אכלנו פירות מתוקים, ושחיות גם אוהבות סוכר מתוק וגם לא מתוק… ועוד.

    1. למי שמאמין שהוא קוף או היה קוף שיתכופף – ישנו ציבור גדול מאוד בישראל שלא אוחז בדעת הקופיפיות – אנחנו לא חיות אלא בני אדם עם יכולת שליטה ברצונות שלנו – זה מה שמבדיל את האדם מן החיה והדבר נוגע גם ליכולת לשלוט ביצר הרצון למתוקים. הכותב הינו בעל ניסיון בהורדת משקאות ממותקים ושאר מרעין בישין מטבלת המזון שלו – וכמו שאומרים אם אני יכול גם אתה יכול!!!

  2. העולם קיים פחות מ7000שנה תירצו או לא

0:00
0:00