דו-לשוניות ידוע כבעלת יתרונות קוגניטיביים עבור מבוגרים, ומחקרים מראים שהיא עוזרת לדחות את הופעת מחלת האלצהיימר עד חמש שנים. במחקר חדש שפורסם בכתב העת Bilingualism: Language and Cognition, החוקרים בחנו את חוסן המוח באזורים הקשורים לשפה ולהזדקנות. הם מצאו שההיפוקמפוס אצל דו-לשוניים עם מחלת אלצהיימר היה גדול יותר באופן ניכר מאלה שהיו חד-לשוניים.
"ההיפוקמפוס היה גדול יותר. זהו האזור העיקרי במוח שאחראי על למידה וזיכרון, והוא מושפע מאוד מאלצהיימר", אומרת המחברת הראשית של המחקר ד"ר קריסטינה קולטר.
החוקרים השוו מאפיינים מוחיים של מבוגרים חד-לשוניים ודו-לשוניים שהיו בריאים מבחינה קוגניטיבית, לכאלו שהיו במצבי סיכון לירידה קוגניטיבית או שאובחנו עם אלצהיימר. הם מצאו שבעוד שיש עדויות לניוון ההיפוקמפוס בקרב חד-לשוניים עם ליקוי קוגניטיבי ואלצהיימר, לא היה שינוי בנפחו אצל דו-לשוניים שחלו באלצהיימר בשלבים שונים של המחלה.
חוסן המוח – יכולת המוח להתמודד עם שינויים הקשורים להזדקנות – מושפע משלושה גורמים. הראשון הוא תחזוקת המוח, מונח שמתייחס לשמירה על צורה ותפקוד תקינים. זה נעשה בין היתר על ידי גירויים מנטליים כגון דו-לשוניות. הגורם השני הוא הרזרבה המוחית והשלישי הוא הרזרבה הקוגניטיבית. ככל שאלו גבוהות יותר, יכולתו של המוח להתמודד עם שינויים הקשורים להזדקנות טובה יותר.
"דיבור ביותר משפה אחת היא אחת מכמה דרכים להיות פעיל מבחינה קוגניטיבית וחברתית, מה שמקדם את בריאות המוח", אומרת פרופסור נטלי פיליפס שהשתתפה בהובלת המחקר. "מחקר זה היה ייחודי בכך שהוא הצליח לבחון את ההשפעה הפוטנציאלית של דו-לשוניות על מבנה המוח באנשים המצויים בסיכון לחלות באלצהיימר".
