כאשר אנו אוכלים, הכבד משחרר חומצות מרה שמסייעות לפרק שומנים על מנת שיוכלו להיספג בגוף. חומצות המרה משתחררות לקצה העליון של המעי הדק ונספגות חזרה לגוף בקצה התחתון של המעי.
עם זאת, אחד מכל מאה איש סובל משלשול עתיר בחומצות מרה. מדובר במצב בו חומצות המרה אינן נספגות מחדש כראוי ועושות את דרכן למעי הגס. זה יכול לגרום לשלשול דחוף ומימי, ולסכן את החולים בהתייבשות ובאפיזודות של בריחת שתן. מצב זה עשוי להיות קשה לאבחון מאחר שאי אפשר לזהות אותו בבדיקת דם פשוטה.
מחקרי עבר שנעשו בעכברים הציעו שקיים קשר בין הורמון שנקרא INSL5 אשר מופרש מתאים המצויים בקצה המעי הגס לבין שלשול כרוני. החוקרים מצאו שאותו הורמון מופרש בתגובה לגירוי של חומצות מרה. לכן, קבוצת חוקרים מאוניברסיטת קיימברידג' החליטה לחקור לעומק את תפקודו של אותו הורמון בבני אדם.
במחקרם שפורסם בכתב העת Gut, בחנו החוקרים דגימות צואה של חולים שסבלו משלשול כרוני. החוקרים גילו שאנשים שסבלו משלשול עם רמות גבוהות של מלחי מרה היו גם בעלי רמות גבוהות יותר של ההורמון INSL5. ממצא זה מחזק את הסברה כי הורמון INSL5 מופרש מתאי המעי הדק בנוכחות של רמות גבוהות של חומצות מרה.
ד"ר כריס באנון שהוביל את המחקר אמר: "זה ממצא מרגש משום שהוא הראה שהורמון זה עשוי למלא תפקיד משמעותי בהיווצרות תסמיני המחלה. משמעות הדבר היא שהוא עשוי לאפשר לנו לפתח בדיקת דם שתסייע באבחון שלשול שנגרם מעליה בחומצות מרה וברמות INSL5".
שלום – האם ידוע על מקרים של הופעת שלשולים כרוניים שמונעים אכיל פרי וירק טריים, לאחר שימוש "במרוקן" כהכנה לקראת בדיקת קולונסקופיה