תופעת לוואי שכיחה של טיפול כימותרפי בסרטן השד היא הופעה מוקדמת של תופעות גיל המעבר בקרב חולות לפני גיל המעבר, מה שבעיקר נובע מצורה עקיפה של דיכוי שחלתי, הקשור בפגיעה משמעותית באיכות החיים.
דיכוי ייצור אסטרוגן בשחלות הוכח כמפחית הישנות סרטן שד חיובי לקולטנים להורמונים בקרב נשים לפני גיל המעבר. יחד עם זאת עדיין מתקיים דיון קליני ומחקרי בשאלה של היתרון הנוסף של טיפול זה על פני הטיפול בטמוקסיפן. סוגים שונים של טיפולים המכוונים לדיכוי קבוע של תפקוד השחלות כוללים כריתת רחם כירורגית ושימוש בקרינה לפגיעה בספיקת השחלות.
שני הטיפולים מובילים לשיעורי תגובה דומים בסרטן שד גרורתי חיובי לקולטני הורמונים. לסירוס רפואי עם אנלוגים להורמונים (LHRHa) יש יתרון מסוים מאחר שגישה טיפולית זו הינה הפיכה. חולות לפני גיל המעבר המבקשות להפחית את הסיכון לפתח אי ספיקה שחלתית מוקדמת הנגרמת על ידי כימותרפיה עשויות להעדיף סירוס רפואי ללא קשר לשאלה אם הן חפצות בהריון ובגילן בעת האבחנה. זאת משום שטיפול זה מסייע גם בהפחתת הסיכון לסימנים ותסמיני גיל המעבר, כמו גם לאובדן צפיפות העצם לטווח הארוך, דבר שמהווה דאגה משמעותית בקרב נשים אלו.
יודגש כי עבור נשים המעוניינות בשימור פוריות, שימור ביציות ועוברים הינם האופציות הראשונות, וסירוס רפואי אינו מהווה אלטרנטיבה. עם זאת, במהלך כימותרפיה ניתן לבצע דיכוי זמני של שחלות עם סירוס רפואי לנשים אשר אין להן גישה למרפאת פוריות או אשר דחו את הטיפול הכימותרפי או אלו הסובלות מהתוויות נגד.
