בעבר, לחולי סרטן ערמונית לא גרורתי אשר עמיד לטיפול בסירוס היו אפשרויות טיפול מועטות. לאחרונה, בוצעו מחקרים קליניים אשר בחנו את היעילות של התרופות אפאלוטאמיד (Apalutamid) ואנזלוטאמיד (Enzalutamid) בקבוצת מטופלים זו. במחקר זה שפורסם ב-European Urology Oncology בוצעה השוואה בין היעילות היחסית והרעילות של תרופות אלה באמצעות מטה-אנליזת רשת.
התוצא הראשי שנבדק במחקר היה שרידות ללא גרורות. התוצאים המשניים שנבדקו היו: שרידות כוללת, משך זמן עד לעלייה בחלבון prostate-specific antigen ותופעות לוואי.
החוקרים השתמשו בטכניקת Bucher להשוואה עקיפה בין אפאלוטאמיד (Apalutamid) לאנזלוטאמיד (Enzalutamid), כאשר נבדקה מולן השפעתו של אותו אינבו.
במחקר לא נמצא הבדל משמעותי בשרידות ללא גרורות (יחס סיכונים 1.04, 95% רווח בר- סמך 0.78-1.37) בין אפאלוטאמיד (Apalutamid) לאנזלוטאמיד (Enzalutamid). באופן דומה, לא נמצאו הבדלים בתוצאים המשניים.
החוקרים מסכמים כי תוצאות מחקר זה מחזקות את הסברה שהתרופות שהושוו מעכבות ביעילות דומה התפתחות גרורות בחולי סרטן ערמונית לא גרורתי אשר עמיד לטיפול בסירוס. עם זאת, יש לציין שהשוואה שבוצעה הייתה עקיפה ואינה איכותית כמו השוואה ישירה.
מקור:
Wallis CJD et. al (2018) European Urology Oncology doi: 10.1016/j.euo.2018.04.004
