מאז פרוץ מלחמת חרבות ברזל מתחדדת אחת התופעות השקטות והכואבות של השירות הצבאי: טראומה נפשית שלא מקבלת מענה בזמן ולעתים עלולה להסתיים בהתאבדות.
לפי נתונים שפורסמו לאחרונה, מאז תחילת המלחמה – 36 חיילים בשירות פעיל (כולל מילואים) ועשרה חיילים משוחררים שמו קץ לחייהם, כאשר בשנת 2024 לבדה נרשמו 21 התאבדויות. מדובר בעלייה ניכרת לעומת השנים הקודמות ובנתון הקשה ביותר בעשור האחרון.
כפסיכיאטר המתמחה בטיפול במצבים פוסט־טראומטיים, אני פוגש את השמות שמאחורי המספרים. לא כולם חוו קרב. לא כולם סוחבים זכרונות קשים במובן הקלאסי, אבל כולם נשאו עימם שבר פנימי שהלך והעמיק.
פוסט טראומה – אינה נדירה אך לעתים שקופה
פוסט טראומה אינה תמיד ניכרת באופן מובהק, פעמים רבות היא שקטה, איטית, מתעתעת. היא עשויה להתבטא בהסתגרות, באובדן עניין, בשינה טרופה או בשתיקה ממושכת. לעתים היא תופיע חודשים לאחר השחרור, ולפעמים גם כשלמראית עין מתקיימת שגרה.
לוחמים משוחררים רבים נוטים שלא לפנות לעזרה. לא מתוך זלזול בעצמם, אלא מתוך קושי מהותי לזהות שמדובר בקריסה. סיבה נוספת היא הסטיגמה, שגם בשנת 2025 נותרה עמוקה, והציפייה ל"עמידה איתנה" נצרבת אצל צעירים עוד לפני הטירונות. התוצאה היא הדחקה מתמשכת, שמעמיקה ככל שהשגרה נדמית קרובה.
מה הם הסימנים שצריך להכיר?
הדרך למנוע את האובדן הבא מתחילה בזיהוי. לפעמים על ידי בן זוג, חבר, הורה, קולגה לעבודה או מפקד. סימני האזהרה המרכזיים לפוסט טראומה או למצוקה חמורה כוללים:
שינויים בשינה: נדודי שינה, יקיצות תכופות, סיוטים חוזרים.
תגובות פיזיות קיצוניות לרעשים: קפיצה מכל טריקה, דריכות מתמדת.
התכנסות או הימנעות חברתית: הימנעות ממפגשים, הסתגרות בבית, התרחקות ממשפחה וחברים.
ירידה חדה בתפקוד: קושי להתמיד בעבודה או בלימודים, הזנחת שגרת היום.
שינוי התנהגותי: עצבנות, התפרצויות כעס, שתיקות ארוכות, אובדן עניין בתחביבים.
שיח פסימי מתמשך: אמירות כמו "אין טעם", "לא יהיה יותר טוב", "הכל אבוד".
בידוד רגשי: קושי לדבר על רגשות, הבעת חוסר תקווה, חוסר תקשורת עם הסביבה.
אזכורים של מוות או היעלמות: אפילו ברמיזות, אלו הן נורות אזהרה ברורות.
הטיפול קיים והוכח כיעיל
החדשות המעודדות הן שטיפול נכון יכול לחולל שינוי דרמטי. מחקרים מהשנים האחרונות מצביעים על שיפור משמעותי בתסמינים אצל כ־80% מהמטופלים המאובחנים עם PTSD.
הכלים מגוונים: טיפול תרופתי, CBT, EMDR, פסיכותרפיה אינטגרטיבית, קבוצות שיח או שילוב של כמה שיטות. הגורם הקריטי ביותר הוא ההתערבות המוקדמת, לפני שמתקבע דפוס של הסתגרות, דיכאון עמוק או ניתוק.
מערכת הבריאות, צה"ל וגורמים קהילתיים מפעילים כיום מגוון ערוצי סיוע: צה"ל הרחיב את מערך הקב"נים מ־230 ל־800; עמותות כמו ער"ן מדווחות על אלפי פניות בחודש ומרכזים טיפוליים, כדוגמת "וילה באלאנס", מציעים שיקום כוללני הכולל: טיפול פסיכיאטרי, פסיכותרפיה פרטנית, קבוצות תמיכה ושילוב בקהילה.
בין אחריות אישית לאחריות ציבורית
ההכרה בפוסט טראומה עדיין לוקה בחסר. ברמה האישית, רבים עדיין רואים בבקשת עזרה סימן לחולשה. ברמה הציבורית, מערך בריאות הנפש בצה"ל ובקהילה מתמודד עם עומסים, חוסרים בכוח אדם ומעטפת בלתי מספקת ללוחמים משוחררים.
כל מקרה אובדן הוא טרגדיה אך גם קריאה לפעולה. אסור לנו להותיר את אלה שחוזרים מהחזית לבד. אם אתם מזהים סימנים, אל תחכו. דברו, תתערבו, תציעו עזרה. המפתח הוא לא להישאר לבד ולא להשאיר אף אחד לבד.
הכותב, ד"ר אלון אשמן, הוא פסיכיאטר מומחה ומנהל רפואי במרכז וילה באלאנס, המתמחה בטיפול ושיקום נפשי לחיילים ואזרחים
