יש קשר סימבולי בין חוסר ביחידות אלרגיה-אימונולוגיה, בחלק מבתי החולים בארץ, שמשמעו: היעדר זמינות שירותים רפואיים חיוניים, בעיקר בצפון ישראל ובדרום, לבין חגי תשרי. בימים הקרובים, רבים יצטיידו בדבש, שמסמל שנה טובה ומתוקה. אלא שהדבורה, יצרנית הדבש, עלולה בעקיצתה, לגרום לתגובות אלרגיות, ואף אנפילקטיות (תגובות אלרגיות, רב-מערכתיות ולעיתים אף מסכנות חיים). החרקים השכיחים ביותר כגורמי תגובות אלרגיות הם מקבוצת הדבורנים (כאמור, דבורת הדבש, צרעה, או דַּבּוּר), וגם נמלת האש, שנחשבת לפולש חדש יחסית בישראל.
ומה לגבי תגובות לחרקים אחרים, כמו: נשיכת עכביש, או עקיצת פרעושים? בתיאוריה, כל חרק עלול, בין אם הוא עוקץ או נושך, לגרום לתגובה אלרגית, אם כי, מדובר במקרים חריגים ונדירים במיוחד. לרוב, עקיצת חרק תגרום לנו לכאב ותגובה מקומיים, שיתבטאו בנפיחות, בכאב וברגישות באזור העקיצה, אבל זאת אינה תגובה אלרגית, אלא תגובה מקומית לארס החרק.
בניגוד לכך, ניצבת סכנה ממשית לתגובות אלרגיות, לעיתים אף מסכנות חיים ברמה מיידית, בעקבות עקיצת דבורת הדבש, צרעות ודַּבּוּרִים. הדבורניים מצויים בשכיחות גבוהה יותר באזורים עם מזג אוויר חם (כמו בישראל).
אצל רובנו, אם נעקץ חלילה על ידי דבורה, צרעה, או דַּבּוּר, נחוש כאב מקומי, ואולי כאב מפושט. נסבול מנפיחות בהיקף של עד סנטימטרים בודדים במקום העקיצה, ואולי גם מגרד ואדמומית. כמה שעות לאחר העקיצה, תגיע שיא התגובה, אבל לאחר מכן, תוך יום/יומיים, תעלמנה בהדרגה התופעות הגופניות.
מיעוט מהאנשים, שייעקצו, יגיבו אמנם בצורה חמורה יותר עם תגובה מקומית, אבל לא כזו שמוגדרת כתגובה אלרגית. מדובר לרוב בנפיחות גדולה יותר באזור העקיצה, בנוקשות ובאודם (שימשכו מספר ימים). זה אמנם כואב ולא נעים, אבל אין זה אירוע מסכן חיים.
לעומת זאת, אחוז קטן מהנעקצים (לפי הערכה, סביב 3%-2% מהאוכלוסיה), יסבול מתגובה אלרגית ואף תגובה אנפילקטית – עד כדי סכנת חיים בעקבות העקיצה.
מדובר בתגובה רב מערכתית מפושטת, אשר מתחילה בתוך דקות ספורות, עד חצי שעה, או לכל היותר עד שעה מהעקיצה. היא עלולה להתבטא בתפרחת עורית מפושטת (לא רק באזור הסמוך לעקיצה), בנפיחות של העפעפיים ו/או מעורבות של מערכות גוף נוספות, כולל שיעול, קושי בנשימה, צרידות, הקאות ועד כדי סחרחורת, עילפון ואובדן הכרה.
באופן עקרוני, תגובה אלרגית אף פעם לא תופיע בעקיצה הראשונה. הגוף צריך להיחשף לארס החרק, לפתח נוגדנים, ורק לאחר מכן בעקיצה הבאה – מתפתחת תגובה אלרגית. המפתיע הוא שלא ניתן לחזות מראש מי יפתח תגובה אלרגית לעקיצת דבורניים, או נמלי האש. אין בנמצא בדיקת דם, או שיטה אחרת לחיזוי תגובת הגוף. וגם עצם העובדה שאדם נעקץ מספר פעמים בעברו, ולא פיתח תגובה אלרגית, לא מבטיחה כי בעקיצה הבאה לא תתפתח תגובה שכזו.
הטיפול העיקרי המיידי בתגובה אנפילקטית רב מערכתית הוא: מתן אדרנלין (הקרוי גם אפינפרין) באמצעות הזרקה במזרק אפיפן (EPIPEN).
מדובר בהזרקה תוך שרירית, באופן עצמי, או על ידי אדם אחר שנמצא במקום האירוע, או על ידי אנשי צוות רפואי המוזעקים למקום. מי שהגיב פעם אחת בתגובה אלרגית לעקיצת חרק ממשפחת הדבורניים, חייב לשאת עליו תמיד מזרק אפיפן (ולוודא שהוא בתוקף), היות והוא בסיכון גבוה לפתח תגובה אלרגית חוזרת בעקיצה הבאה.
טיפול בחיסונים (אימונותרפיה)
במקרה של אלרגיה לדבורניים ולנמלי אש, קיים טיפול בחיסונים (אימונותרפיה), שמרפא, ולמעשה מונע הישנות של תגובות אלרגיות, במקרה של עקיצה חוזרת בעתיד.
בשלב הראשון, יש צורך לזהות את האלרגן החשוד כגורם לתגובה. זיהוי הארס, שגרם לתגובה האלרגית, מבוצע במרפאת אלרגיה ייעודית, באמצעות תבחינים עוריים, הכוללים הזרקה תת עורית של כמויות קטנות של ארס הדבורניים. לאחר זיהוי הגורם לתגובה האלרגית, ניתן להפנות את המטופל לאימונותרפיה. זהו תהליך שבו מזריקים למטופל מנות הולכות ועולות של הארס אליו הוא אלרגי, עד לכמות שוות ערך לשתי עקיצות דבורה, הנקראת: 'מנת אחזקה', אותה ממשיכים לקבל אחת למספר שבועות (בין חודש ל – 3 חודשים) במשך 5 שנים. בתהליך זה, הגוף לומד לא להגיב לאלרגן.
תהליך העליה במינון מתרחש בצורה הדרגתית. מתחילת התהליך, ועד ההגעה ל'מנת האחזקה', יש צורך בהגעה פעם בשבוע למרפאת האלרגיה לשם קבלת החיסון. התהליך הזה נמשך בין 4-6 חודשים, ורק בהמשך, ניתן להגדיל את המרווח שבין החיסונים.
יש אפשרות נוספת, לקצר את תהליך העליה במינון, בעזרת פרוטוקול מזורז הנמשך לרוב 3 ימים (בהנחה שאין תגובות חריגות). בפרוטוקול הטיפול המזורז, המטופל מגיע למרפאת האלרגיה למספר ימים רצופים, במהלכם מקבל מספר זריקות בכל יום, במטרה להגיע ל'מנת האחזקה' בזמן קצר.
ברגע שהמטופל הגיע למנת האחזקה, בין אם בתהליך הרגיל, ובין אם בפרוטוקול המזורז, הוא מוגן מפני תגובות אלרגיות עתידיות, במקרה של עקיצה נוספת.
לאחר 5 שנות טיפול, מרגע הגעה ל'מנת אחזקה', מקובל להפסיק את החיסונים, מתוך הנחה, שבגוף נוצרה הגנה מתמשכת מפני תגובות אלרגיות בעתיד.
לפי הספרות המקצועית והניסיון הקליני, החיסונים מקנים הגנה גבוהה מאוד מפני תגובה אלרגית בעקיצה הבאה.
כלל התהליך, החל בתבחינים העוריים, וכלה בחיסונים, נכלל בסל התרופות ומבוצע אך ורק במרפאות אלרגיה ואימונולוגיה קלינית בבתי החולים, באמצעות מומחי אלרגיה ואימונולוגיה קלינית בלבד.
נמלי אש
נמלת האש היא פולש חדש לישראל בעשור האחרון. ואכן, בשנים האחרונות החלו להופיע בארץ מקרי אלרגיה לנמלי האש. תהליך הבירור, דומה להליך בירור האלרגיה לדבורניים. לעומת זאת, פרוטוקול החיסונים באנשים עם אלרגיה לנמלי אש – שונה מעט, אם כי, גם הוא, מצריך מתן חיסונים במשך 5 שנים.
זמינות הבירור והטיפול
יש חשיבות רבה להערכה אצל רופא מומחה באלרגיה ואימונולוגיה קלינית עבור מי שפיתח תגובה אלרגית, בעקבות עקיצת חרקים. מדובר בהליכים מצילי חיים, שנכללים בסל הבריאות.
ובכל זאת שתי הסתייגויות. הראשונה, החומרים לתבחינים העוריים ולחיסונים המופקים ממיצוי ארס החרקים, התייקרו מאוד בשנים האחרונות, ללא עדכון תואם בתעריפים שבמסגרת הסל, ולכן זמינותם הלכה והצטמצמה בצורה משמעותית. למצער, הם אינם זמינים לאוכלוסיה בהיקפים הנדרשים. והסתייגות שניה, ישנם מרכזים רפואיים בארץ, שאין בהם כלל מומחים אלרגולוגים-אימונולוגים, או שאין בהם יחידת אלרגיה-אימונולוגיה, למרות חיוניותם הרבה.
התוצאה המצערת היא, שמסתובבים במדינה אנשים עם אלרגיה לחרקים, בלי מענה רפואי הולם. בכל מקרה, עד לביקורת אצל מומחה האלרגיה והטיפול, חשוב לכל מי שחווה תגובה אלרגית לחרקים, לשאת בכל עת מזרק אפיפן בתוקף
ד"ר עידית לחובר רוט היא מומחית לאלרגיה, חברת ועד האיגוד הישראלי לאלרגיה ואימונולוגיה קלינית
