אופיואידים הם קבוצת תרכובות במערכת העצבים ובמקומות אחרים בגוף. ההשפעה המרכזית של רוב האופיואידים היא דיכוי מערכת העצבים המרכזית תוך הפחתת יכולת הגוף להגיב לגירויים. מחקר חדש שפורסם ביקש להעריך את הקשר בין שימוש באופיואידים במהלך ההריון לבין שימוש חדש ועיקש בהם בשנה שלאחר הלידה.
החוקרים ביצעו מעקב לאומי שכלל מטופלות בגילאים 12-55 ממאגר הנתונים בשם Optum’s deidentified Clinformatics Data Mart Database. המטופלות תחת מעקב עברו לידה נרתיקית או קיסרית בין השנים 2008-2016. אותן נשים היו במעקב סדיר החל משנתיים לפני הלידה ועד שנה לאחריה.
הנשים נכללו במחקר אם היה להן שימוש באופיואידים במהלך הריון (כלומר לא מימשו מרשם לאופיואידים שנתיים ועד תשעה חודשים לפני הלידה) ולא עברו פרוצדורה במהלך השנה שלאחר הלידה. חשיפה הוגדרה כמימוש מרשם במהלך ההריון. התוצא העיקרי היה שימוש חדש ועיקש באופיואידים, שהוגדר כמימוש של מרשם אחד או יותר בבית מרקחת, בין ארבעה ימים ועד 90 ימים לאחר הלידה, ומרשם אחד או יותר החל מ-91 ועד 365 ימים לאחר הלידה. בנוסף, בחנו החוקרים משתנים קליניים ודמוגרפיים נוספים. האנליזות כללו סטטיסטיקות תיאוריות ורגרסיות לוגיסטיות רבות משתנים, המותאמות למשתני משנה קליניים ודמוגרפיים.
שימוש חדש ועיקש לאחר הלידה
החוקרים מצאו כי מתוך 158,425 לידות, 101,013 (63.8%) היו נרתיקיות ו-57,412 (36.2%) בניתוח קיסרי. בקרב כלל המטופלות, 6% (9,429) מימשו מרשם לאופיואידים במהלך ההריון. נמצא כי הגורמים הקשורים למימוש מרשם בהריון היו עבר של פרוצדורות שאינן קשורות ללידה במהלך ההריון וביקור במיון במהלך ההריון.
מתוך הנשים שקיבלו אופיואידים בהריון, 4% (379) פיתחו שימוש חדש ועיקש בהם לאחר הלידה. הגורמים שנמצאו קשורים ביותר לשימוש שכזה היו קבלת מרשם במהלך ההריון ושימוש במרשם סביב הלידה – החל משבוע לפני ועד שלושה ימים לאחר השחרור. אף כי ביצוע של פרוצדורה במהלך ההריון היה קשור לסיכוי גבוה יותר לקבל מרשם, הוא היה קשור גם לירידה בשימוש העיקש החדש.
לסיכום, החוקרים הגיעו למסקנה כי נשים המקבלות מרשם לאופיואידים במהלך ההריון ימשיכו בסבירות גבוהה להשתמש בהם באופן עיקש גם לאחר הלידה. מסיבה זו, רופאים מיילדים צריכים לאזן את ניהול הכאב בהריון עם הסיכונים הכרוכים בשימוש בהם.
