מלריה נחשבת לעתים קרובות כמחלה טרופית, אך סקירה שיטתית בראשות מכון ברצלונה לבריאות גלובלית שפכה אור על היבט פחות מוכר של מחלה זו המועברת על ידי יתושים: שכיחותה בקרב מהגרים באזורים שאינם אנדמיים. ממצאים אלה יכולים לסייע באסטרטגיות סקירה למאבק בזיהומי מלריה באוכלוסיות מהגרים.

אוכלוסיות מהגרים מהוות כיום 10% מכלל האוכלוסייה במדינות האיחוד האירופי ורבות מהן מגיעות מאזורים אנדמיים למלריה. עם זאת, כפי שמציינת החוקרת אנה רקונה, "בדיקות סקר למהגרים המגיעים למדינות אירופה בדרך כלל אינן מבוצעות, ולכן איננו יודעים את האחוז האמיתי של אלה שנדבקו בטפיל המלריה, במיוחד מכיוון שרבים מהזיהומים יכולים להיות אסימפטומטיים".

כדי להעריך את שכיחותם של טפילי מלריה באוכלוסייה זו, רקואנה וצוותה חיפשו במספר מאגרי מידע מחקרים שנערכו באירופה, ארה"ב, קנדה, אוסטרליה או ניו זילנד, שבהם מהגרים נבדקו באופן שיטתי לטפילי מלריה. החוקרים לא כללו מחקרים שבהם אנשים נבדקו בגלל תסמיני מלריה, מכיוון שמטרתם הייתה לזהות זיהומים א-סימפטומטיים.

שכיחותו של טפיל המלריה משתנה מאוד בין קבוצות המהגרים. מהגרים אפריקאים מדרום לסהרה היו בעלי השכיחות הגבוהה ביותר, עם 8.3% בדיקות חיוביות על ידי בדיקת PCR. השכיחות הגבוהה ביותר הייתה בקרב יוצאי מרכז אפריקה (9.3% ב-PCR) ואלו שהגיעו למדינה המארחת בשנה האחרונה (11.6% ב-PCR). לעומת זאת, שכיחות החיוביים למלריה הייתה נמוכה בהרבה בקרב מהגרים מאסיה ומאמריקה הלטינית (0% ו-0.4%, בהתאמה, לפי PCR).