בין שיחת מעקב סוכרת למדידת לחץ דם בביקור אצל הרופא, יש לא מעט תסמינים שנופלים בין הכסאות. תפקודים בסיסיים שקשורים "רק" לאיכות חיים, כמו שליטה על סוגרים, נוטים להישאר מחוץ לפרוטוקול, אף שהם משפיעים בצורה ישירה על איכות החיים, על התפקוד היומיומי, וברב המקרים גם על הבריאות הכללית. חלק מהמטופלים מתרגלים לחיות עם התחושות. אחרים מתביישים להזכיר או מניחים ש"זה חלק מהגיל". התוצאה: בעיות נפוצות אינן מטופלות ולעתים גם אינן מאובחנות כלל.
ד"ר עדית סובול, מומחית בכירורגיה אורולוגית ויו"ר החוג לאורולוגיה קהילתית בישראל. צילום: יח"צ
תמונה עדכנית מהשטח: מה באמת נפוץ בקהילה?
נתוני שכיחות עדכניים (prevalence) מלמדים על קשת רחבה של תסמונות בקרב אוכלוסיית הגיל הבוגר (30–60):
שלפוחית רגיזה (Overactive Bladder – OAB)
התסמונת הנפוצה ביותר בתחום, המופיעה בקרב כ־20% עד 23% מהאוכלוסיה. מאופיינת בדחיפות, לרב עם תכיפות נוקטרויה ולעיתים בבריחת שתן. שכיחה מעט יותר בנשים, עם עלייה עקבית בגיל. קיימת גם בילדים ופעמים רבות אינה מטופלת. ילדים אילו הופכים למבוגרים עם תסמיני מערכת שתן תחתונה .
אי־שליטה בשתן (Urinary Incontinence – UI)
ישנם מחקרים המדברים על בריחת שתן בכ-50% בנשים מעל גיל 65. גם בגברים השכיחות עולה עם הגיל ויכולה להיות משנית לתחלואה נלווית ולעיתים הגדלת ערמונית. התופעה כוללת תת־סוגים כמו בריחת שתן במאמץ, מדחיפות או שילוב של השניים. לעיתים קרובות קיימת חפיפה עם תסמונת השלפוחית הרגיזה, מה שמחייב אבחנה מבדלת מדויקת.
אי־שליטה בצואה (Fecal Incontinence)
מדווחת בקרב 7%–9% מהמבוגרים. מדובר בסימפטום עם השלכות רגשיות וחברתיות כבדות, אך שיעור הדיווח נמוך – אפילו במרפאות – בשל הבושה והסטיגמה.
זיהומים בדרכי השתן (Urinary Tract Infection – UTI)
נפוצים בעיקר בנשים – הסיבות תלויות בגיל. בנשים בגיל המעבר פעמים רבות הסיבה נובעת מ-Genito-Urinary Syndrome of Menopause. יש גם סיבות אחרות שיכולות לגרום לכך כמו תרופות, הרגלי השתנה לא נכונים, קושי חסימתי ושארית שתן שקיימות גם בנשים. בקרב גברים, השכיחות נמוכה יותר, אך עולה בגיל מבוגר או במצבים מורכבים כמו הגדלת ערמונית או אבנים.
נוקטוריה (Nocturia)
תסמין נפוץ, המתואר במחקרים רבים כתסמין הקשה ביותר מבין תסמיני מערכת שתן, גורם להפרעות שינה ולתחושת תשישות. מופיע אצל כ־30%–40% מהאנשים בגילאי 40–65, ועולה משמעותית עם הגיל. לרוב אינו מאובחן כתסמונת עצמאית, אך מהווה "נורת אזהרה" למגוון בעיות רקע. נמצאה בקורולציה לעליה בשיעור התמותה, עליה בתאונות, עליה בנפילות ובשברים ושכיחות גבוהה של דכאון. לרוב מדובר בבעיה מולטיפקטוראילית שיכולה לנבוע מקיבולת שלפוחית נמוכה לילית, מפוליאוראיה או מהפרעת שינה. כך או כך עבודות רבות מדברות על השפעה אדירה על איכות ואורח חיים וכן עול כלכלי גדול.
מיתוסים על שלפוחית רגיזה – הגיע הזמן לנפץ
אם גם אתם רצים לשירותים מדי חמש דקות, מתעוררים בלילה או חשים דחיפות בלתי נשלטת, אתם כנראה סובלים משלפוחית רגיזה. לפני שאתם מאמינים לכל טיפ באינטרנט, יש עצה אחת בלתי מתפשרת: פנו לרופא המשפחה. הוא יברר את הסיבה, יאבחן ויחסוך לכם סבל מיותר. לרגל שבוע המודעות הבינלאומי לנושא, הנה עשרה מיתוסים שכדאי לשבור ומדוע תמיד מתחילים עם הרופא המטפל.
"פשוט תשתו פחות לפני השינה"
אפשר לנסות לצמצם שתייה, אבל ההמלצה המדויקת מגיעה מהרופא: יומן שתן וייעוץ פשוט במרפאה יכולים לחשוף אם מדובר בשלפוחית רגיזה או בהפרעה אחרת.
"אל תשתו קפה"
קפאין משפיע, אך לא אצל כולם באותה מידה. רופא המשפחה יכול לכוון להפחתה הדרגתית, להמליץ על תחליפי משקאות, ואפילו לבקש בדיקות נוספות כדי לשלול סיבות אחרות.
"אין לאכול חריף או אבטיח"
תזונה אכן משפיעה לחלק מהאנשים, אבל רק הרופא שלכם יוכל לעזור לקשר בין מה שאתם אוכלים לבין התסמינים, ולהפנות אתכם לתזונאי אם צריך.
"תוספי תזונה וצמחי מרפא יסדרו הכל"
חלק מהתוספים הטבעיים עשויים להקל על התסמינים, אך זהו רק טיפול תומך, לא תחליף לאבחון ולמענה הרפואי הנדרש. אפשר לשלבם כחלק מתכנית טיפולית, אבל לא במקום טיפול רפואי מוכח ומבוסס. לפני שאתם מבזבזים כסף – קבלו חוות דעת מקצועית.
"זו דלקת – אנטיביוטיקה תעזור"
יש סיבות רבות לצריבה ולתכיפות במתן שתן. בחלק גדול מהמקרים בכלל לא מדובר בדלקת. מתן אנטיביוטיקה ללא בדיקת שתן עלולה לגרום לבעיות רפואיות. נדרשת בדיקת תרבית שתן כדי להבחין בין זיהום לסיבה אחרת.
"זה קורה רק לזקנים"
אפילו בגיל 30–40 אפשר להיתקל בשלפוחית רגיזה. אל תחכו שתהפכו לקשישים. הרופא המטפל שלכם יוכל לסייע בזיהוי מוקדם שיסייע למנוע סיבוכים עתידיים.
"יוגה ותרגילי רצפת אגן מביאים ריפוי קסם"
פילאטיס, יוגה, אימוני רצפת אגן או פיזיותרפיה הם פעילות תומכת, שיכולה לסייע רק בחלק מהמקרים ורק לחלק מהמטופלים. במידת הצורך ניתן לשלבה עם תכנית טיפולית נכונה, בהתאם להמלצות הרופא המטפל אשר יתאים את הטיפול כל מקרה לגופו ובהתאם לפרופיל המטופל.
אז איפה מתחילים? אל תחכו, פשוט הזמינו תור לרופא המטפל שלכם.הוא יבדוק, יפנה להמשך בירור אצל אורולוג במידת הצורך. עם הטיפול הנכון, בין אם התנהגותי, תרופתי או משולב – איכות החיים שלכם תשתנה פלאים.
הכותבת, ד"ר עדית דובי סובול, היא מומחית בכירורגיה אורולוגית ויו"ר החוג לאורולוגיה קהילתית בישראל
