תת-תריסיות מולדת או תת-תריסיות מלידה היא מצב פתולוגי אשר עלול לגרום למוגבלות שכלית התפתחותית. המחקר הבא להעריך התמקד במצב בקרב תאומים שאחד מהם אובחן לתת-תריסיות מולדת. המחקר ביקש להבין האם מעקב ארוך טווח של התאום הבריא יכול להועיל באבחון תת-תפקוד של בלוטת התריס במהלך ההתפתחות ולהעריך את חשיבות הגנטיקה והסביבה על ההשפעה של תת-תריסיות מולדת קבועה או חולפת.
47 זוגות תאומים עם חוסר התאמה לתת-תריסיות נבדקו. התאום בו היתה תוצאה חיובית בסקר ושבו אוששה אבחנה של תת-תריסיות נקרא התאום החיובי.
שבעה זוגות תאומים הפכו לתואמים לתת-תריסיות בחודש הראשון של החיים (14.9%) היות ושבעה תאומים עם סקר שלילי נתגלו כבעלי רמות TSH גבוהות בעת בדיקה חוזרת.
במהלך מעקב ארוך טווח (בין 3-21 שנים), תת-תריסיות אובחנה בשני תאומים שליליים בגיל 9 חודשים ובגיל 12 שנים. ניתוח נוסף הצביע על כך שהנטייה לתת-תריסיות חולפת הוסברה ב-95% על ידי מאפיינים גנטיים וב-5% על ידי מאפיינים סביבתיים, בעוד שההתייצגות של תת-תריסיות קבועה הוסברה ב-64% על ידי מאפיינים סביבתיים משותפים (סביבה משותפת בחיים העובריים) וב-36% על ידי מאפיינים סביבתיים בלתי משותפים.
