מיגרנה היא הפרעה הטרוגנית מבחינה התסמינים. הבנת השינויים האפשריים בתפקוד המוח ובנוירוביולוגיה של ההפרעה בשלבים שונים של התקף המיגרנה קריטית לפיתוח של סמנים ביולוגיים למחלה. הבנת השינויים כמובן גם קריטית למציאת הטיפול הרפואי המדויק.
מחקר אקראי, מבוקר פלצבו, כלל מספר מפגשי ניסוי עם נבדקים בגילאי 18-50 עם מיגרנה עם ובלי אאורה (≤22 ימי כאב ראש בחודש). הנבדקים גויסו מרחבי בריטניה באמצעות פרסום. הם הסכימו לקבל עירוי של 0.5 מיקרוגרם / ק"ג / דקה של ניטרוגליצרין או פלצבו במשך 20 דקות במהלך התקופה של פברואר 2015-יולי 2017. כל הנבדקים נחשפו לעירוי ניטרוגליצרין לפחות פעם אחת טרם הניסוי.
MRI סטרקורלי T1 T2 עם מדידות rsBOLD בוצעו במשך 30-40 דקות במנוחה (multiecho EPI sequence). בנוסף, בזמן תסמינים מקדימים או בזמן כאב הראש המיגרנוטי בוצעו סריקות בעזרת 3T General Electric MR750 MRI scanner. בביקור הפלצבו נעשתה ההדמיה באותו זמן לאחר עירוי הפלצבו אך ללא תסמינים.
החוקרים השתמשו בקואורדינטות המכון הנוירולוגי של מונטריאול לאפיון אזורים מוחיים עם שינויים בקישוריות. באמצעות מודלים של ANOVA כאשר הגורמים העצמאיים היו זמן (מספר ביקור) וחומר הטריגר למיגרנה (ניטרוגליצרין / פלצבו).
מבחן ה-ANOVA חשף קשר חיובי פונקציונלי משמעותי בין התלמוס דו-צדדי לבין אזורי ה-precuneus וה-cuneus בשלב המוקדם המופעל על ידי ניטרוגליצרין.
השלב המוקדם המופעל על ידי ניטרוגליצרין נקשר לשינוי בכיוון הקישוריות בין חיובי לשלילי בין מבנה ה-pons לאונה הלימבית.
שלב כאב הראש של התקף המיגרנה המופעל על ידי ניטרוגליצרין היה קשור לחיבור פונקציונלי שלילי מתמשך בין מבנה ה-pons לבין קליפת המוח הסינגולרית והפרונטלית, לבין צימוד פונקציונלי חיובי בין מבנה ה-pons לבין הטונסיליים הצרבלריים המוחיים והמדולה.
החוקרים מסכמים כי הבנת הקשרים בתפקודיים בין אזורים מוחיים תת קליפתיים ובקליפת המוח בשלבים שונים של התקף המיגרנה, מספקת תובנות חדשות לגבי עיבוד המידע והשילוב החושי הלקוי במהלך מיגרנה. בנוסף, החוקרים מדגישים את חשיבות המתאם הפונקציונלי בין הפעילות והקישוריות של כל שלב לבין התסמינים הקליניים שהתייצגו בשלבים השונים של המיגרנה.
