המחקר הבא נועד לקבוע את ההשפעה של תכנון טיפול פליאטיבי מראש (ACP) על הסבירות להתרחשות של אשפוז מיותר בסוף החיים (EOL). המחקר בוצע בקרב מדגם של חולים שהופנו להוספיס עם סרטן, במטרה להציג שיקולים והמלצות לפעולה.
מחקר רטרוספקטיבי זה בוצע תוך שימוש בנתוני רשומות בריאות אלקטרוניות שהעריכו את הסבירות לאשפוזים בשלושים הימים האחרונים לחייהם של 1,185 חולים עם אבחנה ראשונית של סרטן, שהופנו להוספיס בין 1 בינואר 2014 ל-31 בדצמבר 2015.
החוקרים מהמחלקה לרפואה פנימית כללית במרכז הרפואי וקסנר באוניברסיטת אוהיו, ארה"ב, חשפו כי קיומה של הוראה מאומתת לא לבצע פעולות החייאה (DNR) ב-30 הימים האחרונים לחיים היתה במיתאם להפחתת הסיכויים לאשפוז בהשוואה לאלה ללא DNR. כמו כן החוקרים גילו כי קיומו של תכנון טיפול מראש (ACP) ברשימת הבעיות בתיק האשפוז לפני תקופת שלושים הימים האחרונים לחיים היתה קשורה במיתאם להפחתת סיכויי הכניסה לאשפוז (מיותר) בהשוואה למטופלים ללא ACP. הסיכוי לאשפוז מיותר בסוף החיים ירד עוד יותר אם נעשה תכנון טיפול מראש כבר שישה חודשים לפני המוות.
מחקר זה מראה כי תיעוד ייעודי של תכנון טיפול מראש קשור בפחות אשפוזים ב-30 הימים האחרונים לחייהם של חולים עם סרטן מתקדם שהופנו להוספיס. שיפור תהליכי תכנון טיפול מראש לפני הפניית הוספיס מחייב הבטחה להפחתת אשפוזים מיותרים בסוף החיים.
