שישה מרכיבים מרכזיים בתכנון מחדש של הטיפול התרופתי באופיואידים בטיפול הראשוני זוהו בעבר. החוקרים בחנו את השפעת יישום שש אבני הבניין הללו על פרקטיקת רישום האופיואידים.
שישה ארגונים המשרתים אזורים כפריים עם 20 מוקדי מרפאות קיבלו תמיכה במשך 15 חודשים, בין אוקטובר 2015 למאי 2017, כדי ליישם את שש אבני הבניין.
מטופלים אשר מקבלים טיפול באופיואידים ארוך טוווח (LtOT) באתרי מחקר זה הושוו למטופלים תחת טיפול LtOT הרשומים לתכנית בריאות אזורית אשר לא קיבלו טיפול באתרי המחקר אך מתגוררים באיזור המשויך לאותם שירותי טיפול ראשוני (קבוצת בקרה).
התוצאות היו מגמה חודשית בשיעור המטופלים המקבלים LtOT שנרשם להם מנה של מורפיום שוות ערך ל-100 או גדולה מכך (MED) יומי והמספר הכולל של מטופלים אשר טופלו עם אופיואידים. סדרות זמן שהופסקו נותחו באמצעות ניתוח הבדל-אדישות כדי לבחון משמעות סטטיסטית.
שיעור המטופלים שנרשם להם 100 MED או יותר של אופיואידים יומית ירד ב-2.2% (11.8% ל-9.6%) בקרב המטופלים במרפאות ההתערבות וב-1.3% (14.0% ל-12.7%) בקרב המטופלים בקבוצת הבקרה. אחוזי הירידה היו משמעותית גדולים יותר בקרב מטופלי המחקר מאשר אצל קבוצת הבקרה (ערך p = 0.018). שיעור הירידה במספר המטופלים המקבלים LtOT במרפאות ההתערבות עלה בתקופת ההתערבות בהשוואה לתקופה שקדמה לה (ערך P <0.001).
מאמצים לתכנון מחדש של הטיפול התרופתי עם אופיואידים בטיפול הראשוני הביאו לירידה משמעותית ברישום האופיואידים. קיים צורך במחקר עתידי בכדי להחליט אם תוצאות אלהה ניתנות להכללה להגדרות אחרות ולהערכת ההשלכות על התוצאות המדווחות על ידי המטופלים.
מקור:
Parchman, M.L, et al. (2019) Annals of Family Medicine doi: 10.1370/afm.2390
