תרופה חדשה המבוססת על רכיב של תמצית זרעי ענבים האריכה את תוחלת החיים של עכברים ושיפרה את בריאותם. המחקר, שפורסם בכתב העת Nature Metabolism, מניח את הבסיס למחקרים קליניים נוספים שיקבעו אם ההשפעות האלה ניתנות לשחזור בבני אדם.
הזדקנות היא גורם סיכון מרכזי למגוון בעיות בריאותיות, והיא נגרמת, בין השאר, בשל הצטברות של תאים מזדקנים בגוף. בשנים האחרונות, מדענים זיהו סוג של תרופות הנקראות תרופות סנוליטיות, שמסוגלות להרוס תאים מזדקנים בניסויים במעבדה ובבעלי חיים. במחקר הנוכחי, שנערך על ידי חוקרים בסין ובארה"ב, זוהה מרכיב של תמצית זרעי ענבים כחומר סנוליטי, והם השתמשו בו כדי להאריך את תוחלת החיים של עכברים ולשפר את בריאותם.
הזדקנות היא גורם סיכון מרכזי למצבים כרוניים רבים, שנובעת בין השאר מהזדקנות התא, כלומר, כאשר התא כבר לא מסוגל למלא את תפקידו הביולוגי. תרופות סנוליטיות יכולות להרוס תאים מזדקנים במעבדה ובמודלים של בעלי חיים, ועשויות להפחית את המצבים הכרוניים המתרחשים עם העלייה בגיל.
במחקר, המדענים השתמשו במרכיב של תמצית זרעי ענבים, הידוע בשם procyanidin C1י(PCC1). לפי מחקרים קודמים, PCC1 מסוגל לעכב את ההשפעות של תאים מזדקנים כאשר הוא ניתן בריכוזים נמוכים והוא הורס באופן סלקטיבי תאים מזדקנים כאשר הוא ניתן בריכוז גבוה יותר.
כדי לבדוק את ההשפעות של PCC1 על ההזדקנות, החוקרים פיתחו שלושה ניסויים על עכברים. בניסוי הראשון, הם חשפו עכברים למינון תת-קטלני של קרינה כדי לגרום להזדקנות תאית. לאחר מכן, נתנו PCC1 לקבוצה אחת של עכברים, והקבוצה השנייה קיבלה רק את החומר הנושא את ה-PCC1.
לאחר ההקרנה, העכברים פיתחו תכונות גוף חריגות, כולל האפרה משמעותית של הפרווה שלהם. אצל העכברים שקיבלו PCC1 היה הרבה פחות שיער אפור, מספר התאים המזדקנים שלהם פחת, וגם היו להם פחות סמנים ביולוגיים הקשורים לתאים מזדקנים. הקרינה גם פוגעת בכוח השרירים וביכולת הגופנית של העכברים. אצל העכברים שקיבלו PCC1 המצב התהפך ושיעורי ההישרדות שלהם היו גבוהים יותר.
בניסוי השני, החוקרים טיפלו בעכברים מבוגרים עם PCC1 או פלצבו כל שבועיים במשך 4 חודשים. בעכברים המבוגרים שקיבלו פלצבו נמצאה כמות משמעותית של תאים מזדקנים בכליות, בכבד, בריאות ובערמונית, ואילו הטיפול ב-PCC1 הפך את המצב. עכברים שטופלו ב-PCC1 הציגו שיפור בכוח אחיזה, מהירות הליכה, סיבולת תלייה, רמת פעילות יומית ושיווי משקל בהשוואה לעכברים שקיבלו את הפלצבו.
בניסוי השלישי, החוקרים בחנו עכברים מבוגרים מאוד כדי לראות איזו השפעה עשויה להיות ל-PCC1 על אורך חייהם של העכברים. הם גילו שתוחלת החיים של העכברים שטופלו ב-PCC1 היתה גבוהה בממוצע ב-9.4% מזאת של העכברים שקיבלו פלצבו, והיתה שוות ערך לתוחלת חיים גבוהה ב-64.2% בעקבות הטיפול. יתרה מכך, למרות שהעכברים שטופלו בתרופה חיו תקופה ארוכה יותר, הם לא סבלו ממחלות הקשורות לזקנה יותר מהעכברים שקיבלו את הפלצבו.
החוקרים סבורים שממצאי המחקר מראים שהתרופה, גם כשהיא ניתנת בשלב מאוחר של החיים, בעל פוטנציאל לעכב חוסר תפקוד ומחלות הקשורות לגיל ולשפר את המצב הבריאותי ברפואה גריאטרית.
עם זאת, יש צורך במחקרים נוספים כדי לברר את ההשפעה של חומר זה על בני אדם, כולל מינונים מתאימים ותופעות לוואי. אחת הבעיות במחקר של חומרים סנוליטיים על בני אדם היא שתוחלת החיים של בני אדם ארוכה משמעותית מזו של חיות מעבדה, ולכן מחקרים על בני אדם יכולים לקחת זמן רב. ממצאי המחקר עשויים להיות בעלי ערך במיוחד עבור ניסויים קליניים הכוללים חולי סרטן המקבלים כימותרפיה. הכימותרפיה גורמת להזדקנות תאים תוך זמן קצר, ואצל חולים המקבלים טיפול כזה ניתן לבדוק את היעילות של החומר באופן מהיר יותר.
