תפוצה: רוב עצי התמר בישראל גדלים במטעים הנמצאים לאורך בקע הירדן, בעמק הירדן שמדרום לכנרת, בבקעת הירדן ובערבה. עצי תמר רבים נטועים גם בגינות ובשדרות בישובים ברוב אזורי הארץ, בעמקים, במישור החוף ובנגב.
עונת פריחה של התמר המצוי: עונת האביב.
מידע כללי: התמר המצוי (Phoenix Dactylifera) ששמו באנגלית Date Palm הוא מין דו-ביתי. הכוונה לכך שיש עצי נקבה, שהם אלה הנושאים את הפירות המתוקים ועצי זכר שהם אלה המפזרים את האבקה, העלולה לגרום לתסמיני אלרגיה. מקורו של התמר הוא באזורנו אבל בגלל אלפי שנים של גידולו בידי אדם ייתכן שלא נשארו כבר שרידים של צמחי הבר המקוריים ממין זה.
התמר הוא עץ המותאם לתנאי חום ומליחות אבל הוא דורש אספקת מים קבועה. תנאים אלה אופייניים לנאות מדבר שהם בית גידולו הטבעי. במטעים בארץ מגדלים מספר זנים של התמר השונים זה מזה בצורה ובטעם של הפירות שלהם, אך ככל הידוע אין ביניהם הבדלים מבחינת האלרגניות של האבקה שלהם. עצי תמר נטועים גם בגינות ושדרות באזורים מגוונים בארץ. יש לציין כי בגינון יש יתרון לגידול עצי זכר, כי אין להם פירות המלכלכים את המדרכות והמדשאות ומחירם של השתילים נמוך יותר, כי אין להם דרישה לגידול במטעים. לכן ברבות מהנטיעות בגינות והשדרות נמצא דווקא עצי זכר, העלולים לגרום לתסמיני אלרגיה.
הגזע של עצי התמר זקוף ובלתי מסתעף ובראשו קבוצה של כפות התמרים הנראות כנוצות גדולות המגיעות לאורך כשני מטרים ויותר, לאורכן ציר מרכזי קשה שמשני צדדיו עלעלים מוארכים. העלעלים שבבסיס כל כף של תמר מסתיימים בקוץ חד שדקירה שלו מכאיבה מאוד במשך זמן רב. כפות התמרים הצעירות הנקטפות לפני שהספיקו לסיים את התפתחותן, הם הלולבים המשמשים אותנו בחג הסוכות. קטיף הפירות של התמרים נקרא בעברית גָּדִיד וחל מידי שנה בסתיו.
בזמן הפריחה על עצי הנקבה מופיעות התפרחות עטופות בעלה חום וקשה הנקרא מתחל שנפתח בזמן שהתפרחת סיימה את התפתחותה ומוכנה לקליטת האבקה. התפרחות של עצי הזכר הם ענפים גמישים שהפרחים מסודרים לאורכם בקבוצות. בעבר היו נוטעים מספר עצי זכר במטע כדי להבטיח את ההאבקה אבל כיום נוטעים במטעי התמרים רק עצי נקבה, כי הם אלה הנותנים את הפירות והאבקה נאספת מעצי זכר הגדלים מחוץ למטע ומפוזרת באופן מלאכותי על התפרחות של עצי הנקבה במועד המתאים.
התמר שייך למשפחת הדקליים (Arecaceae) שעליה נמנים עוד דקלים גורמי אלרגיה הנטועים בגינות ושדרות בעמקים, לאורך מישור החוף ובנגב. בהם מינים מהסוג של התמר כמו התמר הקנרי (Pheonix Canariensis) שמוצאו מהאיים הקנרים ותמר היערות (Phoenix Sylvestris) שמוצאו מפקיסטן וצפון הודו. הם דומים בצורתם לתמר המצוי אך פירותיהם אינם איכותיים. את כל מיני התמר תוקפת בישראל בשנים האחרונות חיפושית מזיקה, הנקראת חִדְקוֹנִית הדקל האדומה, המטילה את ביציה בראש הדקל והזחלים המתפתחים מהן נוברים ברקמת העץ והורסים את קודקוד הצמיחה ובכך גורמים למותו של העץ כולו. בחלק מהגינות והשדרות מזריקים באופן סדיר לעצים אלה חומר קוטל חרקים המונע את הנזק, אבל עצים רבים נפלו בעשור האחרון קורבן למזיק הזה. על האזורים בהם גדלים מטעי התמרים מוטל הסגר הנועד למנוע מהמזיק להגיע לשם.
דקלים גורמי אלרגיה נוספים הגדלים בגינות הם הדקל סיָאגְרוּס רוֹמַנְזוֹף (Syagrus Romanzoffiana) שהכפות שלו גם הן נראות כמו נוצות אבל הן גמישות יותר והעלעלים שלהם ארוכים וגמישים גם הם. יש המכנים דקל זה בשם דקל הקוקוס, אבל הוא איננו אותו מין הגדל בחופי הים באזורים הטרופיים ופירותיו הם אגוזי הקוקוס המפורסמים.
דקלים נוספים המוכרים כגורמי תסמנים של אלרגיה שייכים לסוג וושינגטוניה שמוצאו מדרום-מערב ארה"ב וצפון מקסיקו. ביו הבוטנאים אין הסכמה אם מדובר בשני מינים, וושינגטוניה חסונה (Washingtonia Robusta) וושינגטוניה חוטית (Washingtonia Filifera) או שאלה שני זנים מאותו מין. הכפות של דקלי הוושינגטוניה נראות כמניפה גדולה בקצה ידית ארוכה. כשהכפות מתייבשות הן תלויות בצידי הגזע ומכסות אותו מכל צדדיו. אם לא מורידים אותן הן משמשות מקום קינון ומחסה לציפורים ולעתים גם לחולדות. שדרה מפורסמת של דקלי וושינגטוניה ניטעה בתחילת המאה ה-20 ליד תחנת המחקר החקלאית בעתלית, שייסד אהרון אהרונסון וניתן לראות גם עכשיו את העצים האלה שהם בני יותר ממאה שנה. בראש הגזע הדק שלהם, העשוי להגיע לגובה של 20 מטרים, נישאת קבוצת כפות המתנדנדות ברוח. למרות שהגזע דק וארוך ולכפות שבראשו משקל לא קטן, הוא איננו נשבר ברוחות חזקות בזכות המבנה האנטומי המיוחד שלו, המזכיר את המבנה של החומרים המורכבים המשמשים לבניית מטוסים חמקנים.
בגינות ושדרות ניתן למצוא מיני דקלים נוספים המוכרים בעולם כגורמים לתסמיני אלרגיה במידה קלה ובינונית אך הם אינם נפוצים מאוד בישראל. ביניהם קריוטה נאה (Caryota Mitis), המכונה "דקל זנב הדג", בוּטְיָה דרומית (Butia Capitata) וברהאה נאכלת (Brahea Edulis).
