תרופה לאי ספיקת לב עשויה לסייע בטיפול בתסמיני קורונה מתמשכים

חלק מהאנשים שהחלימו מקורונה חווים סימפטומים מתמשכים, ביניהם ערפל מוחי, דופק מוגבר ועייפות כרונית. ישנה חפיפה בין הסימפטומים קורונה מתמשכת לאלה של תסמונת טכיקרדיה אורטוסטטית (POTS), מה שהביא כמה חוקרים להציע שהם קשורים.
ניסוי קליני שנערך לאחרונה ושתוצאותיו פורסמו בכתב העת  Journal of the American College of Cardiology מצביע על כך ש- ivabradine תרופה שאושרה לשימוש באי ספיקת לב, עשוי להיות טיפול יעיל ב POTS- ועם פחות תופעות לוואי.
על פי ההערכות 1-3 מיליון אנשים בארצות הברית סובלים מ-POTS, שגורמת לטכיקרדיה – קצב לב מהיר של יותר מ -100 פעימות בדקה – כאשר אדם קם משכיבה לעמידה. תסמינים נוספים למחלה הם ריכוז לקוי, או ערפל מוחי, סחרחורת, התעלפות, ראייה מטושטשת, דפיקות לב, בחילה ועייפות. המחלה תוקפת בעיקר נשים בגילאי 15 עד 50, אך גברים יכולים לפתח אותה.
המחלה משפיע על מערכת העצבים האוטונומית של הגוף, ששולטת בדופק, לחץ דם, הזעה וטמפרטורה. הסיבות למחלה אינן מובנות היטב, אך לעתים קרובות המצב נגרם בעקבות זיהום נגיפי, טראומה, ניתוח גדול או הריון.
קיימת חפיפה מובהקת בין הסימפטומים הנפוצים של קורונה מתמשכת ו- POTSוכמה חוקרים הציעו שנגיף הקורונה, העלול להשפיע על מערכת העצבים המרכזית, עשוי לעורר POTS אצל אנשים מסוימים.
התרופה העיקרית בה מטפלים כיום ב-POTS היא חוסמי בטא. התרופות מפחיתות את הפעילות במערכת העצבים הסימפתטית, שהיא החלק של מערכת העצבים האוטונומית המגיב לאיומים, כמו דופק מוגבר. אך החסרון של חוסמי בטא הוא שהם לא רק מפחיתים את הדופק אלא גם מורידים את לחץ הדם, מה שעלול להחמיר את העייפות וחוסר האנרגיה של החולים.
חלופה מבטיחה לחוסמי בטא היא ivabradine, תרופה לאי ספיקת לב המאטה את קצב הלב מבלי להפחית את לחץ הדם.
בניסוי מבוקר אקראי ראשון של ivabradine ל- POTS, חוקרים מאוניברסיטת קליפורניה (UC), סן דייגו, מצאו כי התרופה הורידה באופן משמעותי את קצב הלב ושיפרה את איכות חייהם של החולים כחודש לאחר תחילת הטיפול., ושאין לה תופעות לוואי חמורות.
החוקרים גייסו 22 חולים, מתוכם 21 נשים. לכל החולים היה POTS היפראדרנרגי, שבו רמת נוראדרנלין גבוהה מהרגיל. הנוראדרנלין הוא נוירוטרנסמיטר מרכזי במערכת העצבים הסימפתטית.
החוקרים הקצו את המטופלים באופן אקראי לקבלת ivabradine או פלסבו למשך חודש. לאחר שבוע שבו התרופה נשטפה מגופם, החולים שלקחו את הפלסבו עברו לתרופה למשך חודש אחד, והחולים שקיבלו ivabradine החלו ליטול את הפלסבו.
במהלך הניסוי מדדו החוקרים את רמות הנוראדרנלין בפלזמה ואת קצב הלב בזמן שהם יושבים, שוכבים או עומדים. החוקרים העריכו גם את איכות חייהם של המשתתפים לאורך כל הניסוי.
בהשוואה לחולים שנטלו פלסבו, החולים שנטלו ivabradine היו בעלי קצב לב נמוך משמעותית ואיכות חיים משופרת. לפני המחקר, חולים אלה היו חיים עם דופק מוגבר שנע בין 100 ל 115 פעימות לדקה בעמידה. לאחר נטילת ivabradine פעמיים ביום למשך חודש אחד, קצב הלב העומד ירד משמעותית לסביבות 77 פעימות לדקה בהשוואה לקבוצת הפלסבו.