המחקר פורסם בכתב העת Criminology. לצורך כך נותחו נתונים מסקר משנת 2025 שכלל 7,521 מבוגרים ברחבי ארצות הברית, מתוכם התמקד הניתוח המרכזי ב-821 אנשים שהשתמשו בתרופת GLP-1 בשלב כלשהו. הצוות השווה בין משתמשים נוכחיים למשתמשים לשעבר, ובחן כיצד נטילת התרופה משפיעה על הקשר שבין אלימות, אימפולסיביות ואלכוהול. ההתנהגות האלימה נמדדה באמצעות שאלון מתוקף לדיווח עצמי, שכלל פעולות כמו קטטות, תקיפה ושוד.
בקרב כלל המשתתפים, רמות גבוהות של אימפולסיביות וצריכת אלכוהול נקשרו שתיהן באופן חזק להתנהגות אלימה. אולם הקשרים האלה היו חלשים בהרבה אצל מי שנטלו GLP-1 בזמן המחקר. לפי החוקרים, הקשר בין אימפולסיביות לאלימות היה חלש בכ-62 אחוז בקרב משתמשים נוכחיים בהשוואה למשתמשים לשעבר. הקשר בין אלכוהול לאלימות היה חלש בכ-52 אחוז, אם כי תוצאה זו הייתה פחות עקבית בניתוחי רגישות נוספים.
דניאל סמנזה, החוקר הראשי, ציין כי ״הקשר המבוסס בין אימפולסיביות להתנהגות אלימה היה חלש משמעותית בקרב משתמשי GLP-1 נוכחיים לעומת משתמשים לשעבר״. עמיתו כריסטופר תומאס הוסיף שלהערכתו ״התרופות האלה פועלות כמו טיפול קוגניטיבי-התנהגותי, ומחלישות את הנתיב מהדחף אל הפעולה במקום לבטל את האימפולסיביות עצמה״.
החוקרים הדגישו שהמחקר אינו יכול להוכיח שתרופות GLP-1 מפחיתות אלימות באופן ישיר. מכיוון שהמחקר היה תצפיתי וכלל חיתוך מצב רגעי, הוא מזהה קשרים בלבד ולא יחסי סיבה ותוצאה. לדבריהם, יידרשו מחקרים ארוכי טווח כדי לקבוע אם התרופות אכן מורידות את הסיכון לאלימות.
