רוב האימהות שנטלו תרופות מרשם נגד פרכוסים במהלך ההיריון יכולות לנשום לרווחה: מחקר חדש שפורסם בכתב העת Lancet Neurology מצא כי לילדים צעירים שנחשפו לתרופות מרשם נפוצות ברחם אין תוצאות נוירו-התפתחותיות גרועות יותר מאשר לילדים לנשים שלא נטלו תרופות אלה.
תרופות נפוצות נגד פרכוסים כגון למוטריג׳ין ולוויטירקטאם נחשבות בדרך כלל יעילות ובטוחות, במיוחד בהשוואה לטיפולי אפילפסיה רבים מהדור הראשון שנשאו סיכונים עמוקים לילד שטרם נולד. אבל בעוד אפילפסיה כבר לא יכולה להיות סיבה שמונעת ממישהי להקים משפחה, עדיין אין מספיק מידע על האופן שבו תרופות שנלקחות על ידי האם משפיעות על האם והילד לאחר הלידה.
המחקר החדש נותן רגיעה לחולות ומציע הדרכה לנוירולוגים המתמודדים עם אתגר של שמירה על איזון תרופתי שידכא התקפים אפילפטיים אצל האם, ויהיה בעל סיכון מינימלי לסיבוכים נוירולוגיים עבור התינוק.
"אמירה גורפת שכל התרופות נגד פרכוסים מזיקות היא פשטנית מדי ואינה הגיונית מבחינה ביולוגית", אמר המחבר הבכיר פייג' פנל, פרופסור ויו"ר נוירולוגיה באוניברסיטת פיטסבורג. "ליכולת לומר שנטילת תרופות אלה לא תעמיד את הילד העתידי של המטופלות בסיכון גבוה יותר לאוטיזם או לקויות למידה, יש השפעה עצומה על נשים עם אפילפסיה ששוקלות הריון".
אפילפסיה היא הפרעה נוירולוגית בה יש פעילות חשמלית חריגה במוח, והיא משפיעה על יותר ממיליון נשים אמריקאיות בגיל הפוריות. עם התקפי פרכוס פתאומיים ומספר מוגבל של תרופות הניתנות לשימוש שגרמו לסיכונים משמעותיים לעובר המתפתח, מחלה זו לא אפשרה כניסה להריון במשך רוב המאה ה-20, וזה משתנה בהדרגה.
