ביולוגית, גברים ונשים אינם זהים. גם במחלת ההשמנה ובטיפול בה ניתן להצביע על הבדלים בין המינים. ריכזנו ארבעה מהם:
-
דפוס ההשמנה שונה בין המינים – וכך גם הסיכון לסיבוכים
פעם כשטיפלנו בהשמנה טיפלנו במספר על המשקל. היום ברור שהמטרות העיקריות בטיפול בהשמנה הן להוריד את התחלואה המטבולית, לשפר את איכות החיים ולהפחית את הסיכון לתמותה.
ניתן לחלק את ההשמנה לשני דפוסים עיקריים: השמנה באזור הבטן (השמנה מרכזית) שמקנה לגוף מבנה דומה לתפוח והשמנה באזור האגן שמקנה לגוף מבנה אגסי. השמנה מרכזית מאופיינת בשומן עמוק (שומן ויסרלי) שעוטף את איברי הבטן – לרבות הכליות, הלב, הכבד והמעי. רקמת השומן יוצרת תהליך דלקתי כרוני. הדלקת ומרכיבים נוספים בצבר השומן קשורים בהתפתחות מחלות מטבוליות כגון יתר לחץ דם, סוכרת, שומנים בדם ועוד. מחלות אלו, כמו גם הצטברות רקמת השומן עצמה, קשורות לעלייה בסיכון למוות ממחלות לב וכלי דם. מסיבה זו השמנה מרכזית מסוכנת יותר מהשמנה שמתבטאת באזור האגן ובירכיים. למעשה, היקף מותניים גבוה עלול להעמיד אנשים בסכנה מטבולית, גם אם הם רק עם עודף משקל קל.
באופן כללי נשים בגיל הפוריות פחות נוטות לדפוס ההשמנה המרכזית ויותר להשמנה אגנית שכאמור קשורה פחות בסיבוכי ההשמנה. גברים לעומת זאת, נוטים יותר להשמנה מרכזית ולכן גם לסיבוכים.
לאחר גיל המעבר גוף האישה עובר שינויים, רמות האסטרוגן יורדות, וללא הגנת האסטרוגן נשים חוות שינוי בפיזור השומן לדפוס השמנה בטנית. גברים נוטים לחלות במחלות לב וכלי דם בגילים צעירים יותר מנשים, אבל לאחר גיל המעבר הסיכון עולה גם בקרב נשים.
-
נשים יורדות יותר
לרשימת הכלים לטיפול בהשמנה נוספו תרופות חדשות ממשפחת האגוניסטים לקולטן ה-GLP1 שמסייעות להגיע לירידה גדולה במשקל ולשמור עליה לאורך זמן. נתונים ממחקרים מעלים כי תוצאות הטיפול בתרופות אלו מבחינת ירידה במשקל נוטות להיות טובות יותר בנשים.
המחקרים לא בדקו מדוע נשים נוטות יותר להצליח בטיפול, אך אפשר לשער שלפחות חלק מהסיבה לכך היא שהמוטיבציה של נשים לרדת במשקל גבוהה יותר ושנשים יותר מחויבות לתהליך. השערה זה מתחזקת לנוכח הנתון לפיו נשים נוטות לעשות דיאטה יותר מגברים (29% לעומת 23% לפי הסקר האחרון של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה) ולנוכח העובדה שיותר נשים מגברים מצטרפות למחקרים שבוחנים טיפולים חדשים להשמנה.
עוד נמצא במחקרים כי נשים בגיל הפוריות ולאחר גיל הפוריות מגיבות באותה מידה לטיפול התרופתי בהשמנה מבחינת ירידה במשקל.
-
הטיפול מגן על הלב בשני המינים
כאמור, השמנה בכלל והשמנה מרכזית בפרט, מעלה את הסיכון לתחלואה ותמותה ממחלות לב וכלי דם. באנשים עם רקע של מחלות לב וכלי דם ועודף משקל או השמנה הוכח כי תרופה לטיפול בהשמנה מקבוצת אנלוגים להורמון GLP-1 הפחיתה ב-20% את הסיכון למוות ממחלת לב וכלי דם, וזאת ללא תלות במידת הירידה במשקל.
למרות שנמצא כי לטיפול השפעה גדולה יותר בנשים על מדדים כמו היקף המותניים ומדד CRP לדלקתיות, מבחינת ההשפעה של הטיפול על הפחתת תחלואה ותמותה ממחלות לב וכלי דם – שני המינים נהנים מההשפעות המגנות.
-
נשים זקוקות למעקב הדוק יותר אחר המסה הרזה תחת הטיפול
כשיורדים במשקל מאבדים לא רק ממסת השומן, אלא גם מהמסה הרזה. המסה הרזה כוללת את השרירים, העצמות, האיברים הפנימיים ורקמות נוספות.
תחת הטיפול בתרופות החדשות שמובילות לירידה גדולה במשקל, נשים – ובמיוחד נשים לאחר גיל המעבר – נמצאות בסיכון גבוה יותר לנזקים הנובעים מאובדן מסה רזה.
בכולנו, גברים ונשים כאחד, עם חלוף השנים ובעיקר עם ההזדקנות מתרחש תהליך טבעי המכונה סרקופניה – ירידה במסת השריר ובאיכות תפקודו. אובדן מסת שריר עשוי לפגוע גם בחילוף החומרים בגוף ובאיזון הסוכר בדם, וזאת בגלל שמסת השריר שומרת על חילוף חומרים, שורפת אנרגיה (גם בפעולה וגם במנוחה) ושומרת על מטבוליזם בריא של סוכר.
באופן כללי נשים מתחילות עם פחות מסת שריר בהשוואה לגברים שמסת השריר שלהם נוטה להיות גבוהה יותר. בניגוד לגברים שממשיכים להפריש טסטוסטרון כל חייהם, לאחר גיל המעבר רמות האסטרוגן אצל הנשים יורדות, מה שמוביל לאובדן מואץ של מסת שריר ומסת עצם, ומותיר אותן פגיעות יותר לשברים.
לפני התחלת טיפול בהשמנה, חשוב לעבור הערכה מטבולית ויש אף לשקול בהתאם לגורמי הסיכון – ובהם המין והגיל – הערכה של צפיפות העצם. בהמשך, תחת הטיפול התרופתי בהשמנה, הכרחי להמשיך להקפיד על מעקב רפואי.
לצד זאת, כדי לשמור על בריאות העצם והשריר נדרש להקפיד על תזונה מותאמת שכוללת צריכת סידן וצריכת חלבונים נאותה. בנוסף יש להקפיד לשלב בתהליך הירידה ושימור המשקל פעילות גופנית קבועה המסייעת לשמר את מסת העצם, למנוע ירידה במסת שריר, לחזק את השרירים ולשפר גמישות.
ד"ר הדר מילוא-רז היא רופאה מומחית בכירה במכון האנדוקריני במרכז הרפואי שיבא
