זנים של פלסמודיום פלציפרום (Plasmodium falciparum) הנושאים מוטציות המסייעות לטפיל הגורם למלריה לשרוד את הטיפול בתרכובות ארטמיסינין נמצאו באזור חדש באפריקה, כך פורסם לאחרונה בכתב העת New England Journal of Medicine.
המלריה היא אחד מגורמי המוות העיקריים בעולם, בפרט בקרב ילדים בעולם השלישי. המלריה מופצת על ידי יתושות אנופלס ופוגעת בעיקר בכדוריות הדם האדומות. במקרים קשים, נגרם נזק גם לאיברים חיוניים בגוף עקב אנמיה וחסימת כלי דם. היצור החד התאי המועבר באמצעות היתושות וגורם למחלה נקרא פלסמודיום פלציפרום, והתרופה שנחשבת כיום לטיפול הסטנדרטי נגדו היא ארטמיסינין, חומר המבודד מצמח הלענה.
חוקרים מאוניברסיטת טוקיו גילו ש-19.8% מפלסמודיום פלציפרום שבודד בצפון גאנה בשנת 2019 נשאו מוטציות שהופכות אותם עמידים לארטמיסינין לעומת 3.9% בלבד בשנת 2015. החוקרים אמרו כי זו היתה הפעם הראשונה שזוהה פלסמודיום פאלציפרום עמיד בפני ארטמיסינין בחלק זה של אפריקה. מסקנתם התבססה על ניתוח מחצית החיים של פינוי טפילים בחולים שטופלו בארטמיסינין תוך ורידי, כאשר מחצית חיים ארוכה יותר קשורה לעמידות רבה יותר של הפלסמודיום.
ממצא לא פחות מדאיג הוא שנראה כי הטפילים העמידים האלה לא יובאו מאזורים אנדמיים אחרים אלא הופיעו באופן ספונטני. ניתוח גנטי של הטפילים באוגנדה הראה דפוסים ייחודיים לטפילים מאוגנדה ביחס לזנים עמידים מדרום מזרח אסיה, שם זוהו מוטציות כאלה לראשונה.
עם זאת, מידת העמידות שנראתה עם המוטציות המסוימות מצפון אוגנדה הייתה פחותה מזו שנצפתה בזנים בדרום מזרח אסיה. זמן מחצית החיים לפינוי זני פלסמודיום ללא מוטציות היה בממוצע 1.78 שעות, ואילו לטפילים עם מוטציות זמן מחצית החיים הממוצע היה 3.95 ו-3.30 שעות לפי סוג המוטציה. זמני מחצית החיים שנראו בזנים עמידים בדרום מזרח אסיה היו ארוכים בהרבה, והתקרבו ל-7 שעות.
כיום, הטיפול המקובל במלריה הוא שילוב של נגזרת ארטמיסינין, ארטמטר, ביחד עם חומר שנקרא לומפנטרין; תרופה כפולה זו עדיין נראית יעילה כנגד מחלות שנגרמו על ידי הזנים העמידים החדשים, נכתב במאמר מערכת שליווה את המחקר. עם זאת, הופעת ההתנגדות לארטמיסינין באפריקה היא רצינית, מכיוון שהיא מפעילה לחץ רב יותר על המרכיב לומפנטרין, נכתב במאמר. עדיין לא התגלתה מוטציה שגורמת להתנגדות ללומפנטרין ברמה גבוהה, אך אם זה יקרה, זה יהיה איום גדול על מאמצי הטיפול במלריה.
"מירוץ החימוש" בין עמידות לתרופות הנוכחיות לבין פיתוח תרופות חדשות מאפיין את המאבק במלריה באזורים טרופיים. המחקר מציין שנכון לשנת 2019 נרשמו כמעט 230 מיליון מקרי מלריה וכ-409,000 מקרי מוות מהמחלה ברחבי העולם.
בעבר, כינין היה הטיפול העיקרי במחלה, והעלה את הפופולריות של מי טוניק בקרב הבריטים שהוצבו באזורים הטרופיים במאה ה-19 – אך הטפיל פיתח התנגדות לכינין. כלורוקין, נגזרת כינין, הייתה תרופה יעילה לזמן מה, אך גם היא החלה לאבד את יעילותה בתוך כמה עשורים. אותו דבר קרה עם הנגזרת של כלורוקין, הידרוקסיכלורין – אשר למשך זמן קצר נחשבה כיעילה נגד קורונה, עד שהוכח ההיפך.
ארטמיסינין, המופק מצמח הלענה, שימש בעבר בתרופות סיניות ובודד בשנות ה-1970. העמידות הראשונה לתרופה זוהתה ברואנדה, שכנתה של אוגנדה. לסיכום, כותבי המחקר כתבו שממצאיהם "מצביעים על סיכון פוטנציאלי להתפשטות חוצה גבולות ברחבי אפריקה ומדגישים את הצורך לבצע סקרים בהיקפים גדולים".
