בהשתלות לב קוצרים את האיבר מאנשים שנקבע להם מוות מוחי ונשימתי, אך בשל מחסור בתרומות איברים, נבדקת האפשרות לקצור איברים מתורם ללא דופק (מוות לבבי Donation after circulatory death – DCD). תוצאות מוקדמות חיובית מאירופה ואוסטרליה חידשו את העניין בהשתלות לב כאלה.
בארה"ב לדוגמה, בכל השתלות הלב שבוצעו מינואר 2020 עד פברואר 2021 עם נתונים זמינים, 127 לבבות הושגו מתרומה לאחר מוות לבבי, שבדרך כלל לא משתמשים בה להשתלות לב במבוגרים, לעומת 2,961 מתרומה קונבנציונאלית מסורתית לאחר מוות מוחי (donation after brain death – DBD) .חוקרים מארה"ב העריכו את מאפייני התורם והמקבל, את תוצאות ההשתלות המוקדמות, ואת ההשפעה הפוטנציאלית של השתלות לב כאלה אצל מבוגרים בארה"ב.
החוקרים השיגו נתונים ממרשם ההשתלות המאוחד של ארה"ב כדי להשוות בין תוצאות ההשתלות של תורמי DCD לתורמי DBD. מתוך 3,611 תורמי DCD בוגרים שהופנו במהלך תקופת המחקר, 136 שימשו להשתלות לב. תורמי DCD ששימשו להשתלות לב היו צעירים יותר (גיל חציוני 29 שנים), ורובם היו גברים (90%) עם דם מסוג Oי(79%). פחות מהם עישנו, שתו אלכוהול או השתמשו בסמים. המושתלים היו בדרך כלל אנשים עם דם מסוג O שנמצאו נמוך ברשימת ההמתנה להשתלה.
כשנבדקו התוצאות לאחר ההשתלות של שני סוגי התורמים, לא היה הבדל משמעותי בתמותה אחרי 30 יום או חצי שנה חודשים, כשל ראשוני בשתל עד 30 יום, או תוצאות אחרות כולל שבץ מוחי בבית חולים, החדרת קוצב לב, המודיאליזה ומשך האשפוז לאחר ההשתלה. מספר תורמי DCD פוטנציאליים עלה באופן משמעותי בעשור האחרון (מ- 871 בשנת 2010 ל- 3,045 בשנת 2020), והמחברים מעריכים כי אימוץ נרחב של השתלות כאלה עשוי להגדיל את מספר השתלות השנתי ב-300. המחקר פורסם בכתב העת Journal of the American College of Cardiology.
תורמי DCD הם אנשים שאינם עומדים בקריטריונים של מוות מוחי ונחשבים כמועמדים לתורמים רק לאחר דום לב-ריאה בלתי הפיך ולאחר שמנתקים אותם ממכשירי החייאה. ה"פגיעה האיסכמית החמה" בלבבות שנלקחים מתורמי DCD, שנחשבת לתחילתה של איסכמיה (חוסר זרימת דם) בשריר הלב, הינה המכשול עיקרי להשתלה, כמו גם חוסר היכולת להעריך את תפקודי הלב שאין בו פעילות חשמלית.
אולם, המחסור המתמשך של לבבות מתורמים עם מוות מוחי, התחלואה והמוות של אנשים שנמצאים ברשימות ההמתנה להשתלת לב, והשיפור בפרוטוקולים להזרמת נוזלים לרקמות וטכנולוגיות זילוף לאיברים נקצרים הובילו לעניין מחודש באפשרות לתרומת לב מאנשים שמתו מוות לבבי. החוקרים ציינו שהמחקר הנוכחי נערך בתקופה שבה חלקים גדולים מארה"ב הושפעו ממגיפת הקורונה, דבר שהקשה עוד יותר על ביצוע השתלות איברים והגדיל עוד יותר את תור הממתינים להשתלה, כך שהביקוש לתרומות איברים DCD ימשיך לגדול.
למרות שהיתרונות של תרומת לב מסוג DCD מצדיקים בבירור את האימוץ הקליני הנרחב שלה, הלוגיסטיקה של ביצוע השתלות לב באמצעות מאגר תורמים אלה מציבה אתגרים חשובים, שכן השימוש בתרומות אלה דורש משאבים רבים, דבר שיגדיל במידה ניכרת את עלות ההשתלות האלה. בנוסף, השתלות מאנשים שלא עברו מוות מוחי מעלות בעיות מוסריות, שכן אחת השיטות לקצירת הלב של התורם תוך שמירה על זרימת דם לאיבר מהווה למעשה המתה של החולה לצורך קצירת האיבר.
המגבלות העיקריות של המחקר היו המדגם הקטן וזמן מעקב קצר. בנוסף, במסד הנתונים ממנו נלקחו נתוני ההשתלות היו חסרים פרטים חשובים על תהליך קצירת הלב של התורם, כמו החייאות שבוצעו לפני ההכרזה על המוות, והערכה תפקודית של לב התורם לאחר הפסקת מחזור הדם.
