דיכאון וכישלון טיפול בכאבי גב תחתון

במסגרת מחקר פרוספקטיבי שפורסם בכתב העת 'Regional Anesthesia & Pain Medicine', החוקרים העריכו את הקשר בין למעלה מתריסר משתנים דמוגרפיים, קליניים וטכניים על תוצאי הטיפול של שלוש התערבויות שונות: הזרקה אפידורלית של סטרואידים לסכיאטיקה, הזרקות למפרק הסקרו-איליאק, והתערבויות למפרק הפאסט (facet) לכאב גב תחתון אקסיאלי. החוקרים השתמשו ברגרסיה לינארית לצורך מדידת התוצא העיקרי, שהוגדר כשינוי בעוצמת הכאב הממוצעת, כפי שדווח על ידי המטופלים. הערכת הכאב נעשתה באמצעות מדרג מספרי (ממוצע NRS-PI). לזריקות SIJ ואבלציה באמצעות תדר רדיו (Radiofrequency), היה זה ערך ממוצע של כאב גב תחתון לאחר חודש או שלושה חודשים מזמן ביצוע ההתערבות, בהתאמה. להזרקה אפידורלית של סטרואידים, היה זה ממוצע הכאב ברגל חודש לאחר ההזרקה.

346 מטופלים משבעה בתי חולים השתתפו במחקר. כל הקבוצות חוו ירידה בערך ה-NRS-PI הממוצע. לא נמצא הבדל בשינוי ערך ה-NRS-PI הממוצע בקרב קבוצות הטיפול. דירוג בסיסי נמוך יותר של הכאב, דיכאון תסמיני (depressive symptomatology) והשמנת יתר נקשרו עם שיעור הפחתה קטן יותר של הכאב. לתוצאים התערבותיים, דיכאון  ותפקוד בסיסי ירוד יותר נקשרו עם כישלון. עישון, הפרעות בשינה וסימנים שאינם אורגניים נקשרו עם תוצאים שליליים.

החוקרים מסכמים כי המאמץ לזיהוי מטופלים שיגיבו לטיפול הוא הכרחי לצורך ביצוע ההתערבויות לטיפול בכאב גב תחתון. מטופלים עם עול מחלתי גדול יותר, דיכאון והשמנת יתר, נמצאים בסיכון גבוה יותר לכישלון ההתערבות. במידת הצורך, יש לשקול ביצוע צעדים מתאמים בטרם, או במקביל, לביצוע ההתערבויות, על מנת להיטיב עם סיכוי ההצלחה.