התפשטות העמידות לאנטיביוטיקה, הגורמת לחיידקים להיות עמידים לתרופות שנועדו להרוג אותם, עשויה שלא להיות מונעת בעיקרה על ידי צריכת אנטיביוטיקה כפי שמאמינים כיום, כך עולה ממחקר שפורסם היום בכתב העת eLife. במקום זאת, המחקר מצביע על כך ששכיחות העמידות לאנטיביוטיקה ברחבי אירופה בין 1997 ל-2018 מוסברת בעיקר על ידי חילופים בין מערכות אקולוגיות, ותנועה של בני אדם ממקום למקום עקב יבוא סחורות או נסיעות.
התוצאות תומכות ברעיון שאסטרטגיות התערבותיות המבוססות על הפחתת השימוש באנטיביוטיקה צריכות להיות בנוסף לשליטה חזקה יותר בהעברות של אורגניזמים, במיוחד בין מערכות אקולוגיות.
עמידות לאנטיביוטיקה היא אחד האיומים הגדולים ביותר על בריאות הציבור העולמית, בטיחות המזון וההתפתחות העולמית. בשל התפשטות העמידות לאנטיביוטיקה, מספר הולך וגדל של זיהומים, כגון דלקת ריאות ושחפת הופכים לקשים יותר לטיפול, מה שמוביל לשהייה ממושכת בבית החולים, עלויות טיפול גבוהות יותר ותמותה מוגברת.
"סוכנויות רבות לבריאות הציבור המליצו להפחית את השימוש באנטיביוטיקה בתגובה לאתגרים הנובעים מהעמידות לאנטיביוטיקה", מסבירה אחת ממחברות המחקר, לאה פרדייה, סטודנטית לדוקטורט באוניברסיטת מונפלייה שבצרפת. פראדייה ערכה את המחקר לצד החוקרת סטפני בדהום. "עם זאת, ישנם מקרים בהם מדינות מפותחות הפחיתו את צריכת האנטיביוטיקה שלהן ולא עצרו את התפשטות הזנים העמידים לאנטיביוטיקה, מה שמרמז על גורמים אחרים שתורמים לעמידויות", מסבירה פראדייה.
כדי להסביר זאת, במחקרן פראדייה ובדהום ביקשו לתאר את ההתפלגות הגנטית, הגיאוגרפית והאקולוגית של עמידות לקבוצה של אנטיביוטיקה הקרויה ״אמינוגליקוזידים״, וממידע זה לכמת את התרומה היחסית של גורמים שונים המניעים את התפשטות העמידות לאנטיביוטיקה. לאמינוגליקוזידים יש שימוש קליני מוגבל בבני אדם, אך לעתים קרובות הם מוצא אחרון לטיפול בזיהומים עמידים מרובים. הם משמשים גם לטיפול בחיות משק, כלומר עמידות בפניהם מהווה איום משמעותי על בטיחות המזון העולמי, וחשוב מאוד למנוע אותה.
