תוכניות הדרכה קלינית יכולות לשפר את ביצועי רופא המשפחה דרך משוב שניתן לאחר התבוננות ישירה וקידום השיקוף. מחקר שפורסם לאחרונה העריך את היתכנותה וקבילותה של תוכנית ההדרכה של הטיפול הראשוני שיושמה בקליניקה המבוססת בקהילה.
בעזרת רשימת בדיקות התנהגותיות של 31 פריטים אשר עודכנו באופן איטרטיבי, ארבעה סגלי הוראה התבוננו ב-18 קלינאי טיפול ראשוני המבוססים בקהילה (15 מתוכם היו רופאים) בזמן 36 מפגשים עם מטופלים. כל התנהגות זכתה לניקוד כמשתנה בינארי (נצפתה או לא נצפתה). אחרי צפייה בקלינאים מטפלים במטופלים, כל קלינאי השתתף במשוב כדי לשוחח על החוזקות והמקומות לשיפור.
ההתנהגויות שנצפו בתדירות הגבוהה ביותר היו: הבעת חמלה (100%), הנאה בטיפול בחולה (100%), מוביל ועוקב בעזרת שאלות פתוחות (97%) ושאילת שאלות כמות ומתחשבות (95%).
מקומות לשיפור היו ההתנהגויות אשר נצפו פחות: התנצלות על עיכוב בלו"ז (18%), הכרה במחשב ו/או הסבר על תפקיד הקלינאי בטיפול החולה (14%) והערכת הבנה (7%). רוב הקלינאים הסכימו או הסכימו מאוד שהם היו רוצים לעבור הדרכה שוב בעתיד (81%) ושהדרכה בעזרת משוב תעזור להם להיות יעילים יותר בטיפול הראשוני (94%).
כמעט כל המטופלים שנסקרו טענו כי לא הפריע להם נוכחותו של רופא נוסף בחדר ושזהו רעיון טוב להציע הדרכה לקלינאים כדי לעזור להם להשתפר.
הדרכת קלינאי טיפול ראשוני אפשרית והיא אף חוויה מוערכת. התמקדות בהתנהגויות הניתנות לצפייה יכולה לזהות נקודות חוזק ומקומות לשיפור אצל הקלינאים. מטופלים שמחו לדעת כי המטפלים שלהם מקבלים הדרכה כחלק מהתפתחותם המקצועית.
