תפוצה: הינבוט הלבן נפוץ בארץ באזור הערבה.
עונת הפריחה בישראל: ינבוט השדה פורח בחודשים אפריל – אוגוסט.
מידע כללי: בישראל ישנו מין מקומי אחד של ינבוט (ינבוט השדה – Prosopis farcta) ומספר מינים של עצים מהסוג הזה שיובאו מהאזורים המדבריים של דרום-מערב ארה"ב ביניהם ינבוט המֶסְקִיטוֹ (Mesquite – Prosopis juliflora) וינבוט לבן (Prosopis alba) שהוכרזו כצמחים פולשים בערבה ובנגב. מינים אלה מתוארים בפירוט בדף המידע על עצים.
מקורו של ינבוט השדה הוא במלחות בקעת הירדן אבל הוא פלש לצידי דרכים ולקרקעות כבדות מעובדות במישור החוף ובעמקים ומכסה חלקים גדולים מהן. מעל פני הקרקע נראה הינבוט בדרך כלל כבן-שיח נמוך, המגיע לרוב עד כחצי מטר גובה, עם עלים בצבע ירוק בהיר המנוצים פעמיים לעלעים קטנטנים. הביטוי "מנוצים פעמיים" מתאר עלה שיש לו ציר מרכזי שלאורכו הסתעפויות וגם לאורך ההסתעפויות יש הסתעפויות נוספות שהן אלו הנושאות את העלעלים. לאורך הענפים יש קוצים קטנים, כפופים וחדים מאוד. מתחת לפני הקרקע מסתעפים שורשי הינבוט ומוציאים ניצנים רבים כך שאנו לא מוצאים צמח בודד אלא קבוצות צמחים המונות לכאורה אלפי פרטים היכולים לכסות שטחי קרקע נרחבים בעוד שלמעשה זה צמח מסועף אחד. שורשי הינבוט מעמיקים וקשה לעקור אותם. עיבוד הקרקעות מסיר את חלקי הצמחים שמעל לפני הקרקע אבל הם מתחדשים מדי שנה מהשורשים. במקומות שהינבוט לא מכוסח מדי שנה, הוא עשוי להגיע לגובה של מטר ויותר וגם לפרוח בחודשי הקיץ בקבוצות פרחים לבנים קטנים המרוכזות בקצות הענפים ונראות כעין שיבולים. לעתים ניתן למצוא על השיחים גם פירות שהם תרמילים נפוחים בעלי צורה בלתי סדירה, הנראים כמו עפצים.
