זאבת (lupus) היא מחלה אוטואימונית כרונית אשר יכולה לפגוע באיברי הגוף השונים. המחלה גורמת לשינוי באופן פעילותם של "אינטרפרונים" – רכיבים השייכים למערכת החיסון של הגוף ותפקידם להתמודד עם זיהומים ויראליים. בחולי זאבת, במקום שהאינטרפרון יגן על הגוף מפני זיהומים, הוא תוקף את האיברים השונים ויכול להוביל לאי ספיקת כליות או למחלת לב.
עם זאת, בניגוד למחלות אוטואימוניות אחרות, זאבת יכולה להשתפר ככל שהמטופלים מתבגרים ומגיעים לשנות ה-60 וה-70 לחייהם. "אני רואה את חולי הזאבת הצעירים שלי בשנות ה-20 או ה-30 לחייהם כל כמה חודשים ועוקבת אחריהם מקרוב, אבל רבים מהמטופלים המבוגרים שלי מגיעים לביקור רק פעם בשנה", אמרה ד"ר שרה פטרסון שהובילה את המחקר. "אם מטופלים שורדים את העשורים הראשונים, הם לפעמים רואים שיפור דרמטי בתסמיני המחלה".
במחקרם שפורסם לאחרונה בכתב העת Science Translational Medicine ניתחו החוקרים דגימות דם מחולי זאבת בגילאים שונים. הם גילו שבניגוד לאנשים בריאים, בהם יש עלייה איטית ומתמדת במדדי הדלקת בגוף, בחולי זאבת יש רמה גבוהה של פקטורי דלקת בשנות ה-20 לחייהם, במקביל להתפרצות המחלה.
עם זאת, בחולים התרחש תהליך ייחודי. תהליך ההזדקנות שלהם גרם לירידה בפעילותם של גנים מסוימים אשר שייכים למערכת החיסון, וכתוצאה מכך היו להם פחות אינטרפרונים פעילים בגוף ביחס לרמה הגבוהה שאפיינה את תחילת המחלה.
"נראה כי הדלקת התהפכה אצל חולי הזאבת", אמר ד"ר צ'אז לנגלייר שהשתתף בכתיבת המאמר. "אבל זה לא התהפך לחלוטין. לחולי הזאבת עדיין היתה רמה גבוהה יותר של פקטורי דלקת בהשוואה למבוגרים בריאים".
