עוויתיות מהווה תופעה נפוצה ורבת גורמים בחולי טרשת נפוצה, עם השפעה עיקרית על המהלך הכרוני של המחלה. בנוסף, ההשפעה שלה על תפקוד המטופל ואיכות החיים שלו היא משמעותית ביותר.
כיום, הטיפול בעוויתיות כולל תרופות אנטי-ספסטיות במתן פומי ותוך-תקאלי, הזרקות לשריר של תרופות מרפות, פיזיותרפיה, גירוי חשמלי ומגנטי וגירוי עצבי היקפי. כל טיפול יכול לעמוד בפני עצמו או כחלק ממגוון גדול של שילובים.
מספר רב של מומחים באיטליה עבדו על יצירת הדרכה לטיפול בעוויתיות בטרשת נפוצה. העבודה נעשתה בשיתוף פעולה עם נוירו-פיזיולוגים, מומחים ליצירת הנחיות רפואיות מאיגוד הנוירולוגים האיטלקי, נציגים מאוכלוסיית המטופלים הנמצאים תחת חסות חבר הנוירולוגים האיטלקי, ארגון בשם Associazione Italiana Sclerosi Multipla ועמותת Charcot האירופאית.
מסמך ההנחיות נכתב בהתאם לגישת GRADE, וסך של 11 שאלות נוסחו תוך הקפדה על שיטת PICO.
החוקרים מצאו כי על אף מגבלות עקביות בשל האיכות המתודולוגית של רוב המחקרים, היתה הסכמה בנוגע להמלצה החזקה להשתמש בבקלופן תוך-תקאלי, נביקסימולס בספריי פה והזרקה תוך שרירית של רעלן הבוטוליניום. מנגד, דרגת ההמלצה היתה חלשה עבור הבקלופן הפומי, וכמו כן עבור טיזנידין, גאבאפנטין, בנזודיאזפינים וגירוי מגנטי תוך גולגלתי.
החוקרים הגיעו למסקנה כי יש צורך ברור במחקרים רב-מוקדיים גדולים יותר שיעוצבו בצורה טובה ויימשכו מספיק זמן. זאת על מנת לאפשר הערכה של משך ההשפעות והבטיחות ארוכת הטווח של ההתערבויות השונות.
