מחקר שפורסם בגיליון אפריל של כתב העת Plastic and Reconstructive Surgery, הכתב הרשמי של האגודה האמריקאית לכירורגיה פלסטית, מציע שהתמונה מורכבת. התרופות עשויות להשפיע לטובה על חלק מהסיבוכים, אך להחמיר אחרים.
הצוות בראשות ד״ר זכרי קניג מאוניברסיטת מערב וירג'יניה בחן תוצאות של 373 מטופלים שעברו פניקולקטומי (ניתוח להסרת עור ושומן עודפים מאזור הבטן התחתונה) בין 2013 ל-2023. מתוכם, 21.7 אחוז נטלו תרופות GLP-1 לפני הניתוח, אחוז שעלה בצורה ניכרת בשנים האחרונות.
ניתוח מאפייני המטופלים הראה שנוטלי תרופות GLP-1 סבלו בשיעור גבוה יותר מסוכרת סוג 2, יתר לחץ דם ומחלת ריאות חסימתית כרונית. עם זאת, מדד מסת הגוף (BMI) לא היה שונה משמעותית בין הקבוצות.
הממצאים חשפו תמונה דו-כיוונית. מצד אחד, מטופלים שנטלו תרופות GLP-1 הציגו שיעור גבוה יותר של עיכוב בריפוי הפצע: 18.5 אחוז לעומת 7.5 אחוז בקבוצה שלא נטלה את התרופות. מצד שני, נוטלי ה-GLP-1 סבלו פחות מסרומה (הצטברות נוזלים מתחת לפצע): 4.9 אחוז לעומת 14 אחוז. שני ההבדלים נותרו מובהקים גם לאחר התאמה לגורמים נוספים. סיבוכים אחרים כמו זיהום, פתיחה מחודשת של הפצע ואשפוז חוזר היו דומים בין הקבוצות.
ד״ר קניג ועמיתיו הדגישו שהמחקר חושף ״יחסי גומלין מורכבים ורב-גוניים״ בין טיפול ב-GLP-1 לבין ריפוי לאחר ניתוח. הם ציינו שבעוד התרופות נראות בטוחות מבחינה ניתוחית כללית, השפעתן על ריפוי רקמות רכות עשויה לכלול מנגנונים ייחודיים שטרם הובנו במלואם.
המסקנה: תרופות GLP-1 לא נראות מגדילות סיכון ניתוחי כללי, אך ייתכן שהן משפיעות על היבטים ספציפיים של הריפוי שדורשים ניהול מקדים. החוקרים קוראים לפיתוח הנחיות רשמיות בנוגע לתרופות אלו וניתוחים פלסטיים.
