תאי ״זומבי״, תאים שמפסיקים להתחלק אך אינם מתים, מצטברים בשקט ברקמות מזדקנות ובכבד של אנשים עם כבד שומני, ומפרישים זרם של אותות דלקתיים שפוגעים בתאים הסמוכים. בעכברים, הסרה של התאים האלה הפחיתה דלקת באופן משמעותי והפכה את הנזק לכבד, גם כאשר העכברים המשיכו לאכול תזונה לא בריאה. כך עולה ממחקר של אוניברסיטת UCLA שפורסם בכתב העת Nature Aging.
המחקר עוסק בתופעה שנקראת הזדקנות תאית: תהליך שמופעל בעקבות עקה תאית, שבו תאים מפסיקים להתחלק אך אינם מתים. על פי החוקרים, גם מספר קטן יחסית של תאים כאלה יכול לגרום לשיבוש נרחב ברקמה כולה.
במשך שנים חוקרים התלבטו אם מקרופאגים, תאי החיסון שמסיירים בגוף ומנקים פסולת, יכולים באמת להפוך לתאי זומבי. אחת הסיבות לבלבול הייתה שמקרופאגים בריאים מציגים כמה מאותם מאפיינים מולקולריים שנראים בתאים זקנים, מה שהקשה להבחין בין מצב תקין למצב פגום.
הקבוצה ב-UCLA זיהתה חתימה מולקולרית ברורה: שילוב של שני חלבונים, p21 ו-TREM2, מסמן מקרופאגים שאינם מתפקדים יותר אך ממשיכים להזין דלקת ברקמה. כשהשתמשו בסמן הזה, נמצא הבדל דרמטי לפי גיל. בעכברים צעירים רק כ-5% מהמקרופאגים בכבד היו זקנים, ואילו בעכברים מבוגרים השיעור עלה ל-60% עד 80%, בהתאמה הדוקה לעלייה בדלקת הכרונית של הכבד עם הגיל.
הגיל אינו הגורם היחיד. החוקרים מצאו כי עודף כולסטרול דוחף מקרופאגים בריאים למצב הזומבי. במעבדה, חשיפת תאים בריאים ל-LDL ברמה גבוהה גרמה להם להפסיק להתחלק, להפריש חלבונים דלקתיים ולהציג את אותה חתימה של p21 ו-TREM2.
כדי לבחון אם ניתן להפוך את הנזק, החוקרים טיפלו בעכברים בתרופה ABT-263, שמחסלת באופן סלקטיבי תאים זקנים. בעכברים שהוזנו בתזונה עתירת שומן וכולסטרול, גודל הכבד ירד מכ-7% ממשקל הגוף ל-4-5%, ומשקל הגוף ירד בכ-25%, מכ-40 גרם לכ-30 גרם.
