זיהוי גורמי סיכון להתנוונות מוחית בגיל מבוגר יכולה לסייע ליישום ופיתוח של גישות מניעה חדשות לדמנציה וירידה קוגניטיבית. לאור זאת שהקשר בין המצב הסוציואקונומי ונפח המוח טרם אופיין בצורה מלאה, החליטה קבוצת חוקרים לבדוק האם מצב סוציואקונומי על בסיס מקום מגורים קשור בירידה בנפח המוח בקרב אוכלוסיה בריאה מבחינה קוגניטיבית.
החוקרים השתמשו בנתוני חתך מ-951 נבדקים מתוך שני מחקרי עוקבה. המשתתפים היו ללא חוסר קוגניטיבי בהתבסס על קריטריונים לאבחון בקבוצת העבודה של אגודת הזדקנות – אלצהיימר לפגיעה קוגניטיבית קלה ומחלת אלצהיימר, שאושרו באמצעות קונצנזוס פאנל אבחנה. הנבדקים אופיינו לסיכון למחלת אלצהיימר על בסיס היסטוריה משפחתית של דמנציה ונערכה התאמה סטטיסטית בין הקבוצות.
החוקרים השתמשו במדד הסוציואקונומי של כל אזור, מדד שנקבע מבחינה גיאוגרפית ברמת השכונה ובמדדי סיכון למחלות לב וכלי דם עבור כל משתתף. מודלים של רגרסיה לינארית הותאמו לבדיקת קשרים בין המדד הסוציו אקונומי בשכונה (20% הגבוה ביותר על בסיס מצב מגורים) לבין נפח רקמות המוח והיפוקמפוס ונפח כולל, כפי שהוערך על ידי הדמיית תהודה מגנטית.
קשר חברתי-כלכלי קהילתי
נעשה ניתוח ראשוני של 951 נבדקים (637 נשים, גיל ממוצע 63.9 שנים) אשר גרים בשכונות המוחלשות ביותר (שני עשירונים תחתונים). התוצאות התקבלו לאחר לאחר נטרול השפעת נפח תוך גולגולתי כולל נטרול השפעת חינוך, גיל ומין. ניתוחים מותאמים נוספים קבעו כי קשר זה לא נבע ממאפיינים גזעיים/ אתניים או דמוגרפיים. ציון הסיכון הקרדיווסקולרי, שנבדק במדגם משנה של 893 משתתפים, הראה שהקשר לנפח המוח הכולל מתווך ע"י ציון הסיכון למחלות לב וכלי דם, אך הקשר לנפח ההיפוקמפוס אינו תלוי כלל בציון הסיכון למחלות לב וכלי דם.
החוקרים מסכמים כי עבור אנשים ללא ירידה קוגניטיבית, מגורים בשכונות מוחלשות קשורים בנפח מוחי קטן משמעותית. ממצא זה מצביע על קשר חברתי-כלכלי קהילתי, המבדל ממצב סוציואקונומי אישי, לבין נפח מוחי במהלך ההזדקנות. סיכון קרדיווסקולרי תיווך את הקשר זה בהתייחס לנפח כולל של רקמת המוח אך לא לנפח היפוקמפוס. זה מצביע על כך שחיסרון ברמת השכונה עשוי להיות קשור לשתי התוצאים הללו באמצעות מנגנונים ביולוגיים ייחודיים.
