מקרה שהתרחש בעיר טורינו באיטליה, חשף התנהלות שגובלת ברשלנות רפואית. במשך תקופה של שלושה חודשים, מספר רב של פעמים, דייר רחוב בן 52 הופיע במיון בבית חולים שלישוני בעיר לאחר שסבל משינויים התנהגותיים חמורים ומפרנויה. הרופאים בבית החולים לא ערכו בדיקות פסיכיאטריות מקיפות אך כל שאר הבדיקות היו תקינות שוב ושוב; החולה טופל בתרופות נגד חרדה ומשככי כאבים ברוב המקרים שבהם הגיע לבית החולים. מניתוח רטרוספקטיבי של המקרה עלה שכל האבחנות לגבי חולה זה נשענו על נסיבותיו החברתיות והיותו דייר רחוב.
המטופל אושפז במחלקה הפנימית בבית החולים לאחר אבחנה של דליריום (מצב בלבולי) חריף בהקשר של נסיבותיו החברתיות. מצוקה חברתית זו, דהיינו, המגורים ברחוב של המטופל, התגלתה כהשפעה שגויה אך משמעותית וכוללנית על מספר רב של אבחנות שגויות עד לאותו שלב.
לאחר אשפוז של מספר ימים שכלל תצפיות פסיכולוגיות, הערכות ובדיקות בפועל התגלה כי המטופל סובל מנוכחותה של מחלת קרויצפלד יעקב.
מחלת קרויצפלד יעקב (Creutzfeldt-Jakob) היא מחלה נדירה וקטלנית. עם זאת, אבחון מוקדם יכול לאפשר יישום של תכנית טיפול פליאטיבי חשוב ביותר.
תיאור מקרה זה מדגיש את חשיבות הטיפול הפליאטיבי גם בחולים עם רקע סוציאלי קשה ביותר – אסור לתת לרקע זה להסיח את דעתם של הרופאים מאבחון רפואי מקיף. מצב שבו המטופל הוא דייר רחוב, למשל, עשוי להעלות באבחנה המבדלת שיקולים גופניים ונפשיים מסוימים, אך אסור לו לקבוע יתר על המידה את תגובת הרופאים למחלה ואסור לטשטש או לא לגרוע מאבחנה מבדלת רחבה יותר.
לסיכום, "הומלס" (חסר בית) הוא לא אבחון רפואי תקף, יש לתת לכל אדם טיפול רפואי מסור וזהה מבלי להתייחס לרקע ממנו הגיע או למראהו החיצוני.
